הקקטוס שהציל את המדינה

בצומת שבין רח' ניסים בכר לבצלאל, ממש ליד איפה ששכן פעם בגאון תיאטרון הפרגוד, גדל לו קקטוס קסום. קסמו של הקקטוס אינו פנטזיה או אגדה, הוא קיים, הוא שם, ושנים רבות הוא מפעיל את קסמיו על חיילים רבים. תופעת טבע נסתרת, חלום שמתגשם, המדע כולו עומד ומביט בתדהמה מהצד ולא מוצא תשובה.

גיליתי אותו לגמרי במקרה, כמו שניוטון גילה את כוח המשיכה או דקארט שהוא חושב ולכן הוא קיים. צהרי יום שישי ואני מתהלך לי בחזרה ממשחק כדורגל (שוער) בגן סאקר. מכנסים קצרות, מצב רוח מרומם, הרוח מפזרת את מחשבותי ואני מתחכך קלות באותו קקטוס קסום. לא עוברות דקות ספורות והרגל כבר מתנפחת במין פריחה בצקתית מגעילה ומתחילה לכאוב. בהתחלה חשבתי שזה הכדורגל, אחר כך שיערתי שזאת קללה, עברו ימים ארוכים של תהיה עד שהגעתי בחזרה לאותו הקקטוס, ובנתיים, הרופאים מגרדים בפדחת בלי תשובה, מומחים מושכים בכתפיהם ונוברים במגזינים ופורומי תמיכה רפואית כדי לטכס עצה, אף אחד לא יודע מה המחלה המוזרה. קוקטיילים של תרופות נרקחים בידי טובי המוחות וכלום לא עוזר, הרגל כמו בלון מחוספס ואדום שלא מאבד טיפה מהאוויר שנמצא בתוכו. אחרי חודש של טיפולים מאסיביים, וסוג של קבלה פאסיבית בגורלה של רגלי העצומה, הפריחה נעלמת פתאום. רגע אחד היא הייתה שם, רגע אחר היא נעלמה לחלוטין.

אתם יכולים לנחש את הערך של תגלית קסומה זו כשמדובר בצבא. גדודי חיילים מוכי טראומה ועצבות יכולים בכל רגע להתחכך בקקטוס הקסום ולפרוש לבתיהם לחודש של מנוחה. לקח זמן עד שהבנתי את היכולת העצומה שטמונה בקקטוס הקסום. אני זוכר את הרגע בדיוק, מלחמה שאינה מלחמה, ירי חסר מעצורים בערמת פחונים מגובבת, מחסה, בכי, גשם שמכה מדי פעם ונסוג לשמיים. בדיוק סיימתי עוד משמרת במרחב מוגן, קולות הכדורים מכים על הקיר, ונפלתי שדוד לשינה ארוכה. כך בשנתי ראיתי אותו מופיע מולי, את הקקטוס הקסום. קורא לי אליו, נוגע בי ברכות. התעוררתי כשדמעות בעיני, מצאתי את התשובה.

לא עבר זמן וכל הפלוגה כבר הייתה בבית בגימלים, מרפא לנפש הכאובה ומחלה לרגל הנפוחה. קצין רפואה ראשי הגיע לביתי כדי לבדוק את התופעה ולא הבין כיצד, מה גרם לכל כך הרבה חיילים את הפריחה המוזרה? זאת הייתה התקופה הטובה בחיי, תקופה של תקווה, של התחלה מחדש, כאילו משהו פתאום סגר את הרעש, הפסיק את המכות, כאילו העולם כולו צווח מכאבים ואני חי לי בתוך אינקובטור קטן מזכוכית. חודש עבר, והשמועה פשטה בצה"ל. גדודי חיילים שלחו משלחות לביתי, ואני, שכבר הייתי מוכן עם התמיסה הקסומה, הייתי מורח אותה על כל חייל בתורו בטקסיות של שמאן אינדיאני. הייתם צריכים לראות כדי להאמין. טורים של קילומטרים כמו בצו גיוס למלחמה. אלפי אנשים שעומדים בתור כדי לקבל את המנוחה השלמה.

אחרי כמה חודשים זה כבר חצה גבולות אויב, לא היה גבול לקסם. ערבוביה של חיילים, כולם מנסים למצוא את אותו המפלט. סורים, לבנונים, ירדנים, פלסטינים, אפילו הגיעה משלחת מאירן, כולם רצו לגעת, לחוש בקסם. כולם רצו את אותה המנוחה, לכולם כבר נמאס, מהכל, מהמלחמה המזוינת, מהרובים, מהנפש הפגועה, כולם רצו חודש של שקט.
לא עבר זמן רב ולא נותרו עוד חיילים בשום צבא. הרמטכ"ל עלה לדבר מול האומה. מקרה חירום הוא אמר, אין חייל אחד בצבא. אך לא היה זה רק צבאנו, כל צבא בעולם כבר הכיר את הקסם, כל חייל באשר הוא שכב בבית עם רגל נפוחה. אמרו שמצאו את התרופה, שהביאו חומר שפיתחו בנאס"א כדי לפתור את הפריחה המנג'סת, הכל שטויות, אף אחד , אפילו לא אחד נרפא מהמחלה הקשה. צריך למצוא פתרון חדש למצב, אמר שר הבטחון, אם אין חיילים אין מלחמה, אם אין מלחמה אין בטחון, אם אין בטחון אין שר בטחון ומה יהיה איתי? גנרלים נמצאו זרוקים במועדוני קציני משחקים זה עם זה ריסק או צוללות כדי להפיג את השעמום ללא הצלחה. הם היו נפגשים, ראש אמ"ן הישראלי, ראש זרוע הבטחון של החמס וקצינים אחרים מקבינ"ט כזה או אחר, מפליקים זה לזה על האוזן לפי התור או משחקים קפד ראשו ומתעללים בשר הביטחון המצרי שהיה חלש יותר מכולם ובא בכלל מהשריון.

בסוף גם להם נמאס, אז הם עברו להי טק.

הקקטוס הקסום ניצח את כולם.

תגובה אחת

מתויק תחת פולקלור חג'ג'י

תגובה אחת ל-“הקקטוס שהציל את המדינה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s