תנו לו קצת שקט

בראיון שנתנה שרון דוראני, הכוכבת של אופרת הסבון "לגעת באושר" לפני כמה שנים, חלפה הטאלנטית על שלל הקלישאות בסגנון "אני החברה הכי טובה של אמא", "אני מאוד מתחברת אל הדמות שלי" והאהובה עלי במיוחד "קודם כל אני צריכה קצת שקט, לעשות את הדברים שלי עם עצמי".
בבקשה אחרונה זו שיש בה מין סקס אפיל מושך, נכנסה דוראני לקבוצה המפוקפקת של אומנים בינוניים שבטוחים שהבעיה המרכזית העומדת בדרכם אל היצירה הגאונית היא פשוט היכולת להתרכז לאורך זמן. "אם רק הייתי יכול לשבת בחדר בלי שום גירוי במשך שנה", חושב לעצמו הדוראני המצוי, "הייתי יכול להביא לעולם את יצירת הפאר החדשה".
ברגעים של התפכחות מבין הדוראני שזה בעצם שטויות, שסרטים כמו פעמון הצלילה והפרפר מוכרים לנו את האשליה שלהיות מנותק זה בהכרח להיות מנוקז לאומנות, כשהרבה פעמים להיות מסוגר זה סתם לבהות באוויר, לחטט באף ולגרד בין האצבעות.

כמו רבים אחרים, גם ג'אסטין ורנון חשב שהוא "רק צריך קצת שקט כדי להתרומם חזרה" אחרי שלהקתו הגרועה De Yermond Edison ניפתה אותו משורותיה. בדוראניות מצויה הסיק ורנון, שאם יחזור לויסקונסין ויתבודד בבקתה לכמה חודשים, יוכל להוציא משהו גאוני בין הידיים. בניגוד לבינוניים אחרים, מה שורנון הצליח להוציא בזמן שנותר בין הגירודים לחיטוטים, הוא את אחד האלבומים הטובים ביותר בשנה האחרונה.

For Emma, Forever Ago הוא אלבום הסולו הראשון של ורנון, שקורא לעצמו Bon Iver (חורף טוב בשגיאות כתיב בצרפתית). האלבום, מעין גרסת פולק חולמנית ל Iron & Wine, נרקח כולו בבקתה מבודדת במשך שלושה חודשים ארוכים של שלג, ולאחר החזרה הוקלט מיד במלואו. בקול פלסטו חודר, שורנון מעולם לא השתמש בו בעבר באף אחת מלהקותיו, אפשר לשמוע את העצים נבקעים להסקה, את הזאבים שקוראים בלילה, את הפשטות שנוצרת מחוסר המחשבה ויחד איתה גם את הגאונות.

בניגוד למה שקל לחשוב מסיפור המעשה, האלבום של בון איבר הוא לא אלבום מדכא או כזה שעוסק בבכיה בלתי נפסקת, להיפך, יש בו עליצות מסוימת שכאילו קונה את החיים מחדש. ההצלחה של האלבום מעבר לכל שיעור אפשרי נובעת מהעובדה שלמרות שורנון היה מבודד, הוא לא שר על תובנות חיים עלומות או תשובות לשאלות הגדולות של הקיום, גם לא על דיכאון קליני מנשים או אנשים, אלא מתמקד בפשטות של הדברים שיש בה גם עצב, גם שמחה והרבה מאוד יופי. בשיר הנושא בשביל אמה, כנראה אהובתו של ורנון שנשכחה עם העולם, אפשר היה לצפות לשמוע בכייה "עופר לוית" על פרידה בסגנון "תראי אמה אני עושה לך דווקא ובורח לבקתה", אך במקום בון איבר בוחר להתמקד בפשוט והכובש, "Seek the light… My knees are cold… running home, running home running home"

ההקלטות שנתוספו לשירה של ורנון לאחר חזרתו לציווילזציה עיבו מעט את המוזיקה והפכו אותה לעשירה ומקורית, אך עדיין השאירו בה את השלד הפולקי שנשמע כאילו הוא מנוגן בהד העצים בבקתה. את האלבום הוציא ורנון בהתחלה לבד, עד לתחילת השנה אז שמע אותו הלייבל העלום Jag-jaguwar שהחל להפיץ את בשורת הבקתה בכל העולם ולכבוש בכל מקום.
עם הזמן יהפוך גם ורנון לאותה קבוצה מפוקפקת שממשיכה לגלגל את הקלישאה ולתת השראה לכל אותם זמרים כושלים שבטוחים שההתבודדות תביא להם את הגאונות. לזכותו של בון איבר יאמר, שלפחות במקרה הזה, כל הבכיות האלה על הצורך בשקט כדי להיות טוב באמת, היו מבוססות על חודה של אמת.

Bon Iver, For Emma, Forever Ago

2 תגובות

מתויק תחת מוזיקה

2 תגובות ל-“תנו לו קצת שקט

  1. Isis

    משובח. רציתי לכתוב שיש בו משהו שמזכיר את קרוסבי סטילס נאש (/ויאנג..)ואז ראיתי את הרשימה הקודמת שלך… לא מקרי כנראה..

  2. עמית

    אתה צודק לגמרי, לא מקרי. בכלל , מוזיקאים שמזכירים לנו את הקרוסבי האהובים תמיד יתקבלו בברכה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s