האדמו"ר שגנב לי את הסבתא

1. כל חג ומועד, סבתא שלי מקבלת מתנה מהאדמ"ור. איזה אדמ"ור איזה איש! נותן מתנה בכל חג. "מי שנותן לי מתנות, אני שמה את התמונה שלו בבית, שכולם יראו שלתת מתנה בכל חג זאת לא בושה", היא אומרת לי בקריצה של אשמה. אז היא שמה, ובביתה מתנוססת בגאון תמונתו של האדמ"ור לבית אוהל אהרון. אני מתקרב בחשש לבחון את התמונה, כמו שמתקרבים כדי לבחון יריב בזירה או נחש ארסי באקווריום מזכוכית והוא מביט בי בעיניים חמורות, לא זז אפילו מילמטר. הוא זקן ("רק בן ארבעים אבל נראה זקן לגילו, בר מינן", אומרת סבתא), שיער ג'ינג'י מדובלל משקפים שעברו מהאופנה, חזרו, עברו, וחזרו עד שהמחסנאי הראשי של אופטיקה הלפרין דרש שיושמו באופן קבע בחלון הראווה.

2. היא מחכה למתנות, והוא כל פעם לא מפספס. בפסח צלחת מעוטרת ודג ענק בתוכה, בפורים סיר לחימום בשר, בט'ו בשבט הקרוב היא מספרת, תגיע קערה מהודרת מלאה בפירות יבשים, כל מתנה יקרה ויוקרתית משכנתה.
"אתה כותב לא? אולי אתה יכול לכתוב ביידיש", היא שואלת.
"לא, למה?", אני עונה.
"צריך לכתוב לו תודה, והוא לא מבין עברית"
"יתרגמו לו", אני אומר.
"אין מתרגמים, הם לא מוכנים לקרוא ברכות בעברית", היא מתעקשת, "מה יהיה? הוא לא ישלח לי יותר מתנות, האדמו"ר ישכח אותי".
שישכח, אם אי פעם זכר שישכח", אני מתחיל להתעצבן.
"איך אתה מדבר על האדמו"ר", היא נוזפת ושוכחת אותי, את הנכד האהוב שלה, דוחקת אותי למקום השני בשביל זקן מדובלל ומשקפים.
"תגידי סבתא, מה הוא לובש האדמו"ר", אני מרחרח את יריבי כמו כלב לפני קרב.
"זברה, הוא חסיד", היא אומרת.
"מה זה זברה?"
"לא ראית אף פעם זברה? פסים שחור לבן".
"כמו סאטמרים?"
"מה פתאום סאטמרים בראש שלך? סאטמרים לובשים שחור, כמו הנשמה שלהם"
"חסידי גור?" אני מנסה להראות בקיאות.
"גור? מה פתאום. גור זה אלו עם הגרבים עד למצח והמכנסים שלושת רבעי, אני לא מבינה איך אתה יכול לגור בעיר הזאת ולא לדעת את הדברים האלה"
"את צוחקת עלי? זה שאני יודע מה זה סאטמר כבר מגיע לי פרס".
"פרס דמיקולו", היא ממלמלת לעצמה (בתרגום חופשי, פרס בתחת שלי) והולכת להכין לעצמה כוס תה, משאירה אותי עם מבטו החמור של האדמו"ר.

3. בדרכי הביתה אני מנסה לדמיין מה הוא עושה ברגעים אלו, איך הוא מגייס את הכספים העצומים לכל המתנות האלה, איך הוא רוכן על ספרי הגמרא בארשת חשיבות, מלטף את זקנו המדובלל ביד שקופה. ברחוב שטראוס אני רואה אחד מהזברות מרחוק, "תולדות אהרון", אני קורא לו בעצבים, "תגיד לאדמו"ר שלך שיפסיק לשלוח לסבתא שלי מתנות, אנחנו לא רוצים את הטובות שלכם".
הוא מביט עלי בשתיקה.
"אתה שומע אותי יא חתיכת מיסיונר מטורף?"
"פריצקה פריצקה" הוא צועק אלי בחזרה ונעלם בסמטה.

4. מסתבר שכל קולנוע אדיסון – הקולנוע הירושלמי האגדי – הופך להיות עכשיו שיכונים לזברות שזה עתה נישאו. במקום נאומים של בגין שמהדהדים בין הקירות ההיסטוריים, נשמעים עכשיו קולות אנחה מבוישים או צווחות ילדים שאך נולדו, מלמולי תפילה וברכות מזון, ריח של קיגל עולה בכל מקום, אני שונא קיגל.

5. אני חוזר הבייתה ונרדם מיד. בחלום אני רואה זברות מקיפים אותי. האדמו"ר ניגש אלי ומספר לי שהמצב כל כך טוב עכשיו, זה לא יאמן, ממש נס הוא אומר ביידיש סמיכה. זה פשוט לא יאמן איך גדלו, שאחרי השואה הם היו כל כך מעט ואפילו מניין לא היה, ועכשיו, הם כל כך רבים, בלי עין הרע, בלי נדר, בלי לפתוח עיניים. מתרבים כמו זברות הבני זונות. "תעזוב לי את הסבתא את שומע!", אני קורא, אבל הוא רק מחייך ומותח את החליפה המפוספסת של, מלטף באצבע רועדת את השחור, ואז הלבן, והשחור ומשקפי האופטיקה הלפרין עולים מעלה מעלה בחיוך מלגלג גדול, "סבתא שלך", הוא אומר לי, "סבתא שלך כבר מזמן שלי".

6. אני מתעורר לקול דפיקות בדלת. גורר את רגלי לכוון הכניסה ופותח באיטיות. מהצד השני, איך לא, שני זברות.
"האדמו"ר שמע את את הדרישה שלך בנוגע לסבתך והמתנות לחג ויש לו תשובה", הם אומרים בעברית קלוקלת במבטא יידיש.
כבר שמע? כבר ענה? איזו יעילות. "כן, מה התשובה?", אני שואל.
"הוא אמר שימשיך לשלוח מתנות, אבל אין לך מה לדאוג, הוא רק עובד בחגים, לך יש את כל השנה".
הם מביטים בי בחיוך ונעלמים.
מה לעזאזל מביאים לסבתא בטו' בשבט?

5 תגובות

מתויק תחת פולקלור חג'ג'י

5 תגובות ל-“האדמו"ר שגנב לי את הסבתא

  1. גיל

    סלסילה עם פירות יבשים. לא לשכוח גם שזיפים מיובשים, זה חשוב. פרחים גם לא יזיק. וכמובן חיבוק גדול. אף סבתא לא תבקש יותר מזה.

  2. עמית

    יש לי בעיה עם שזיפים מיובשים מאז הצבא, אבל סלסלה זה לא רע בכלל. תודה על העצה

  3. חוץ מגבייה וחברת שוהר, נחמד לקרוא על דברים אחרים. בהצלחה

  4. ציפי

    פשוט מקסים עמית.
    סחתיין על הבלוג…:)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s