קופות חולים, בירוקרטיה וכוכבים דהויים

אני יושב בתור לבדיקות דם עם האלבום החדש של מורן גמליאל מחכה לי באייפוד. התפאורה – קלאסית, מסדרון ארוך שמתובל בפרסומות מסממות על בריאות, פסקול שיעולים סמיכים ואנחות, קשישים צמודים למושבים כאחוזי דיבוק, האוויר כבד, מסריח. התור ארוך ומתפתל, בראשו אישה מבוגרת רוכנת על שולחן מרובע ולוקחת דגימות דם בשרשרת. מצחה מיוזע, שערה דבוק אליו, היא רוצה הביתה.
לפני בתור ילד מפוחד, מת מפחד, אמא שלו תופסת לו את היד כדי שלא יברח לה, הידיים שלה לבנות מחוזק הלפיתה, תורם מגיע והיא מגישה את זרועו הרועדת לאישה, הוא נלחם בה, מנסה לברוח והיא עוטפת אותו בגופה ומנסה למנוע ממנו לזוז. הוא מקבל את הזריקה ומתרומם מהכיסא מותש, מרוצה, הפחד נעלם.

את "הצבעים משתנים", אלבום הבכורה של גמליאל, בוגר כוכב נולד הראשון, תיאמתי במיוחד לשמוע בהמתנה לתור לדגימת דם. באלבומים כמו זה של גמליאל, אתה יודע מה אתה מקבל הרבה לפני שאתה שומע את הצלילים. מספיק מבט אחד בעטיפה (גמליאל בחצר תעשייתית ומעיל עור, פורט עלי גיטרה שחורה), ציטוט אחד ששולח היחצ"ן עם האלבום ("העבודה על האלבום לימדה אותי על החיים ובעיקר על עצמי, על הכוח שלי ועל החולשות") כדי לדעת שמה שמחכה לך בתוך הפלסטיק הוא אותה גברת לעוסה באותה אדרת מאוסה. קופת חולים זאת הסיטואציה המושלמת כדי לבלוע את הגלולה של גמליאל (או לקבל את הזריקה במקרה שלי). אין דבר שהולך יחד טוב יותר מהישראליות העגמומית של הבריאות הציבורית עם ההראל סקעתיות הצפויה מהאלבום של גמליאל. התחושה החמוצה הזאת של היום יום במסדרון המסריח, של הרגילות שמסתובבת בין הרגלים, מתאימה כמו כפפה לשיר נדוש על אהבה נכזבת, על מים על שמים על צבעים.

לאחר הסידורים ההכרחיים ופלרטוט אסטרטגי עם פקידת הקבלה אני מתיישב בחדר ההמתנה ומפעיל את המוזיקה. בניגוד לכל התחזיות של שיר רוק רך איטי ומשעמם באופק, ממלאים את המרחב הדיכאוני של המסדרון צלילי מיתר קופצניים ואיתם גרסה ישראלית אדירה לפאנק בסגנון ג'אמירוקוואי. אש של שמחה בוערת בי, איזו הפתעה נעימה, מי היה מאמין? אני רוצה לקפוץ, לנשק את אשת הלוויתן שבדיוק התיישבה ליידי בחדר ההמתנה ופולשת לי למרחב האישי, לשיר בקול רם, מורן גמליאל, הפתעת אותי לחלוטין. במרחב השקט שאחרי השיר אני כבר מפריז בציפייה, מה יביא גמליאל? האם סוף סוף יופר הקשר הקדוש שבין פליטים עגומים של כוכב נולד ומוזיקת אוירה משמימה?
פתיחתו של השיר הבא מבהירה לי מיד שרתמתי עגלה הרבה לפני הסוס, את המרחב ממלאת מלודיית מיינסטרים עממית מודרנית ואחריה אותו גמליאל, אותה עגמומיות מרגשת ישראלית שמציפה את גלגל"ץ כמו הפייטים שעל חולצתו של צביקה פיק. השיר הפאנקי האדיר, הסתבר לי מיד בתום השיר, לא היה אפילו הרצועה הראשונה באלבום אלא העשירית, אז אני מתחיל להאזין לו מהתחלה. עוברות כמה דקות ואני שוב מוצא עצמי מתקדם בתור באיטיות, כשקולו של גמליאל מלחש על אהבות כוזבות ודביקויות אחרות. שוב אני חוזר לאותו המסדרון הצר, לצבע הקראמי המדכא על הקירות וללוייתן ליידי שמשחררת גזים בקצב של בוכנה הידראולית, כל זה מביא אותי שוב לחשוב על פחדנות.

פחדנות היא רגש חמקמק, זריזה יותר מכעס או צער, באה ונעלמת במהירות כמו גנב, אכזרית, משפיעה על כולך, משנה לך את התודעה, את הבחירות, את התפיסה. פחד בדרך כלל לא מגיע בצורתו הטהורה, הרבה פעמים הוא מחופש בסיסמאות כמו "החלטה אסטרטגית" או "משחק אותה בטוח", תחפושות זולות שנראות כמו המשקפיים האלה עם הגבות שאפשר לקנות בבזארים בחמש עשרה שקל.

אלבומים ישראלים חדשים, במיוחד כאלה שיצאו בחברות הגדולות ומנסים להרים גיבורי מיינסטרים כמו מורן גמליאל, צריך תמיד לשמוע מהסוף להתחלה. אם יש איזה שהוא סיכוי למקוריות, לחדשנות, הוא חייב להימצא בסופו של האלבום. הרי לא הגיוני יהיה לסכן את העובדה שמי שמאזין לאלבום בהתחלה יראה בו משהו שונה או מיוחד, צריך למכור, להצליח, אחרת זה לא נכון, לא אסטרטגי, מפחיד. שני השירים הטובים ביותר באלבום של גמליאל הם שיר מספר 8 "הרחקתי בזמן", שממשיך את הקו הישראלי העצוב מרגש אבל מציג בפעם הראשונה לחן טיפה מקורי ולא מסודר, אחריו שיר הפאנק העשירי "סיפורים", כל השאר הוא לא יותר מפחדנות מוזיקאלית של אומן מוכשר, חברות הפקה, הפצה, פרסום.

קחו דוגמא את שיר מספר שש "הצבעים משתנים" שעל שמו נקרא האלבום. השיר מתחיל בקולות רעמים וגשם, שנחתכים לאיתם בפריטת גיטרה וקולו העדין של גמליאל. שום חידוש, שום עניין, כל מילות המפתח מוצמדות למנגינה כמו סוכריות על עוגה: עיר, צבעים, גלים, הביתה. ובסוף השיר אותה ספקנות אמביוולנטיות שאנו כל כך אוהבים עם "ואיך הצבעים משתנים…" וזהו.

בתור של המוזיקה הישראלית עומדים עשרות ילדים מפוחדים כמו מורן גמליאל, עשרות אימהות שאוחזות בידם וסוחבות אותם בדרך אל הזריקה, אלפי תחנות רדיו שבולעות את האקורדים הרכים כמו אפרטיפ וממשיכות הלאה. אחרי הזריקה, הכל כבר קל יותר, הפחד חומק לו ונעלם, יש לי אלבום ראשון, למדתי הרבה על החיים. הפחדנות זאת משתקת את המוזיקה הישראלית, היא מכה את לידר, בוסקילה, מדלי ופלס ומימון ומסיקה, כל האלבומים האלה שמגיעים אלי לבית ונשמעים אותו הדבר בדיוק.
הגיע תורי לזריקה, הפחד מתגנב מאחור, מחט נכנסת, יוצאת, אני רגוע.

מורן גמליאל, הצבעים משתנים, הליקון.

5 תגובות

מתויק תחת מוזיקה

5 תגובות ל-“קופות חולים, בירוקרטיה וכוכבים דהויים

  1. זאתי

    גם אני רכשתי את האלבום הראשון של מורן גמליאל, אחרי צפייה ארוכה מאוד. הייתי לפי כמה חודשים בהופעה שלו בקפה ביאליק בת"א. האמת, לא ידענו שהוא מופיע שם במקרה עברנו והתיישבנו שם. הוא הופיע בהופעה אקוסטית עם טונות של כשרון גם אני מאוד התרגשתי מהשיר "הרחקתי בזמן" מהאמת הפנימית שלו, הוא שם גם הרבה שירים שבכלל לא מצאתי באלבום.

    הצטמררתי והצטערתי על כמות הכישרון והקול העמוק שאף חברת תקליטים לא החכימה וצירפה לשורותיה. כשראיתי את הדיסק ב"צליל" מיד קניתי ושמעתי שוב את אותם שירים עם עטיפה שונה. אני בטוחה שבשביל להיות חתום בחברת תקליטים הם די מענים אותך כדי שתהיה עבורם מסחרי. אני מקווה מאוד שהדיסק שלו ימכר כדי שנזכה לדיסק שני מלא באוצרות. הבן אדם מוכשר, עם זה אי אפשר להתווכח.

  2. עמית

    אין ספק שלבחור ים של כשרון, אני שמח לשמוע שהוא לא אכזב אותך ושהיחודיות שלא לא נקברה לחלוטין תחת כל אותם חברות.

  3. יעלי

    אתה כל כך מתוסכל חמוד .. מורן גמליאל הוא אומן מוכשר מאוד .. וכנראה ציני לא פחות ממך .. תלמד לפרגן כי אם הוא היה ראש בראש איתך הייתם הולכיפ מכות פסיכולוגיות .. אז תלמד לפרגן למי שבא מהצד שלך ,יא'עיוור

  4. עמית

    אני מניח שאתם מכירים. יפה מצידך

  5. מנסה לרכך רֶגֶב באדמה המיושבת של היצירתיות. והקול המתפייס לא גורם להגיד, אני אוהבת את החומר שלך. אולי זה בגלל שהמוֹדֶרְנִיזַצְיָה גרמה לפשטות להיראות כמו תאונה איומה. מה שנותר הוא לאחל ליוצרים להפוך למשהו יותר מזמין.
    לפחות הזריקה הייתה הרגיעה שבאה אחרי הסערה של הפקת צלילים תחתונים עם ריח של חירייה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s