רואה החשבון שחיסל את העיתונות

חזרתי עכשיו מפגישה עם רואה חשבון במטרה לבחון את הכנסותי בתור עיתונאי פרילאנס בשנה האחרונה.

הוא הסתכל לי בתלושי המשכורת, בקבלות התשלומים, בהוצאות, וחיוך קטן ניבט בצידי פיו.
שאלתי אותו אם הוא מחייך.
הוא כחכj בגרונו, התיישר ושם על עצמו ארשת מכובדת, אך הודה שכן.

"מה כל כך משעשע?", שאלתי אותו.
"אתה העיתונאי הראשון שראיתי תלושי משכורת שלו מזה הרבה זמן", הוא אמר,
"כן…", אמרתי.
"אם יורשה לי", הוא שאל והמשיך, "הרבה זמן לא נתקלתי במקצוע שנחשב טוב, שלוקח אנשים מוכשרים כל כך, מעביד אותם קשה כל כך ומשלם להם כל כך מעט".
הוא המתין מעט, נתן לי לעכל את דבריו ואח"כ המשיך לעיין בניירות למשך כמה דקות.
"אתה לומד?", הוא שאל. "כן", עניתי ואמרתי לו את תחום לימודי.
"אז אתה שם את כל הקופה בדברים האלה אני מבין", הוא אמר.
הנהנתי.

הוא עיין עוד קצת בניירות, עצר והביט בי ואז הציע לי לחשוב על משהו אחר לעשות, "אי אפשר לחיות ככה", הוא אמר, "זה לא לעניין. אתה לא תוכל להמשיך בקצב הזה עוד הרבה זמן ובסוף תקרוס. זה לא ילך, אם אתה נשאר עיתונאי, לפחות תמצא נישה, משהו שכולם קוראים, כלכלה ופוליטיקה, כן , כולם מתעניינים בכלכלה ופוליטיקה".

נתחיל מהתחלה.
לפני בערך שנה הייתי פסיכולוג, ובכן, לא ממש אבל פסיכולוג בפוטנציה. סיימתי תואר בפסיכולוגיה, התקבלתי כבר לתואר שני במוסד עולמי בעל שם, עבדתי עם שני פרופסורים, טיפלתי באוטיסטים, דיברתי במושגים פסיכולוגיים, חשבתי פסיכולוגיה, הייתי גור פסיכולוג קטן שעומד לגדול.
ממש לפני שהכל התחיל הרגשתי שמשהו לא בסדר, שבאמת רציתי לכתוב אבל נגררתי למקומות אחרים ורחוקים.
החלטתי שאני רוצה לכתוב,
התחלתי להכין כתבות ולשלוח אותם לעיתונים, פרילאנס למדתי, כך קוראים לזה היום. אתה לא עובד בשום מקום, רק כותב.
ההגדרה של פרילאנס בעולם העיתונות המודרני מתעתעת, זוהרת מדי. לפרילאנס צריך לשנות את השם כדי לתת לו גוון יותר אמיתי, צריך בעצם לקרוא לו מטרידן סידרתי או בקיצור "מטרידן".
במשפט – קיבלת את הכתבה מהמטרידן? לא המטרידן אמר שהוא עוד מעט יסיים אותה.

אני הייתי ועודני מטרידן נוח. מטריד, אך בעדינות, לא אגרסיבי, מטרידן איכותי, פרילאנס אמיתי. התחלתי לכתוב לעיתונים שונים, להכיר חלק מהעורכים, לכתוב באופן קבוע, הפכתי מטרידן קבוע, מטרידן מומחה.
כתבתי ועודני כותב כמעט בכל העיתונים ברשת, התחלתי במקומונים ומהר מאוד עברתי לארציים מגזינים, אינטרנט, הכל. לכולם נוח לקחת כתבות ממטרידנים, כולם בעולם העיתונות בארץ חסרים בכתבים, המטרידנים הם תוספת נפלאה למערכת שנמצאת תמיד בחסר, כמו שקי חול בכדור פורח, תמיד אפשר לשחררם בעת צרה ולהמריא לאוויר.

הטרדתי וזה היה קשה, אך הרגשתי שמצאתי, לפחות לעת עתה, את יעודי. כתבתי המון מילים ושעות, ראיינתי המון, הייתי בטוח שמצאתי את הנוסחא לחיים עיתונאיים חופשיים, אני הפרילאנס האולטימטיבי, המטרידן האולטימטיבי.
הסכומים היו קטנים, לפעמים קטנים עד גיחוך, לפעמים עורכים ביקשו ממני לכתוב בחינם, אמרו לי שזה הגיוני, שיש להם הרבה כתבים שעובדים בלי לקבל תשלום. לפעמים שלחו אותי לעשות כתבות, ואז ברגע האחרון התחרטו, החליטו שזה לא לעניין, לפעמים הם פשוט לא ענו, נעלמו והותירו אותי אוחז ב2500 מילים גלמודות.
עורכים הם התליינים של כתבי הפרילאנס, המטרידנים, הם יכולים לעשות את היום לורוד או לקבור את הפרילאנס באדמה כמו מסמר חלוד, לעורכים יש את הכוח. חלק מהעורכים נהדר, אך לחלקם אפשר לשנות את השם מעורכים ל"אנשים שעונים רק כשהם צריכים".
או במשפט , האיש שעונה רק שהוא צריך ענה לי סוף סוף, הוא כנראה היה צריך אותי מאוד, האיש שעונה רק שהוא צריך לא עונה לי כל היום.

נחזור לרואה חשבון.
רואה החשבון הביט במשכורת שלי ושאל אותי כל מיני שאלות. הוא שאל אותי כמה שעות אני עובד ביום, כמה אני מקבל על כל כתבה. הוא אמר לי שבגלל שאני פרילאנס אני בעצם עצמאי, שאני צריך לשלם לביטוח לאומי הרבה יותר ממה שחשבתי, שאני חייב להם בעצם המון כסף. הוא אמר לי שהוא לא יודע איזה הוצאות יש לי, בטח משלמים לי על נסיעות, טלפונים, אבל אני צריך לעשות חישוב מחודש של רווח מול הוצאה והחישוב הזה הרבה פחות טוב משחשבתי.

הוא שאל אותי האם ככה עושים כל עיתונאי הפרילאנס? האם גם הם כותבים כל כך הרבה, מקבלים כל כך מעט. הוא שאל אותי האם חשבתי היטב על רצוני להמשיך להתנהל בצורה זו. הוא כחכך שוב בגרונו וחזר על העובדה שהוא חושב שיש לי פוטנציאל עוד, שכדאי לי ללמוד מקצוע, משהו שאפשר להתפרנס ממנו בכבוד.
הוא שאל אותי מה רציתי להיות לפני שרציתי לכתוב.
"פסיכולוג", עניתי.
"או, פסיכולוג זה מקצוע, אני ממליץ לך לחשוב שוב על פסיכולוגיה, מה רע בפסיכולוג? אם זאת הסכומים שהעיתונות מסוגלת לשלם לעובדיה, זאת באמת שירת הברבור שלה".
אחרי זה הוא סיפר לי על עיוות מסויים במיסים, משהו מטורף, כתבה נפלאה, הוצאתי את מכשיר ההקלטה וראיינתי אותו קצת, בטוח אפשר להוציא מזה איזה אייטם.

14 תגובות

מתויק תחת תרבות

14 תגובות ל-“רואה החשבון שחיסל את העיתונות

  1. נגדיר זאת כך:

    כסף הוא החמצן שמגיע למוח.

    כשאין חמצן, המוח נפגע.

    כשאין כסף, החינוך, העיתונות, האיכות – נפגעים. קשות. לפעמים באופן בלתי הפיך.

    ממש כמו שאתה מונע חמצן מאדם, מעבר לפרק זמן מסויים, אתה גורם לו נזק מוחי בלתי הפיך.

    80% מהעיתונות היומית המודפסת בישראל היא רכילותית, סנסציונית, דלה בעובדות ובתחקירים, מתלהמת, פורנוגרפית. נטולת מחוייבות אמיתית לאיכות ומקצוענות.

    יש "בריחת מוחות" מן העיתונות, חוץ מאלה שיושבים על הסדרי-קבע עד לפנסיה. אבל אני ממש לא רואה את הכותבים-היורשים של רון מיברג, יגאל סרנה, מאיר שניצר, אורי קליין.

    כמעט ואין כבר מורים מצויינים באמת ואין עיתונאים מחוננים באמת, כי הכסף שמשלמים למורים ולעיתונאים הוא גרוע.

    ואנשים לא רוצים לקבל שכר גרוע תמורת כשרונם ומאמציהם. אז הם מחפשים ג'ובים אחרים.

    פסיכולוג זה באמת מקצוע טוב יותר.
    למעשה, כמעט כל מקצוע הוא טוב יותר, כיום, מלהיות עיתונאי פרילאנס.

  2. דבורית

    חזור לפסיכולוגיה.
    עשה לעצמך טובה.

  3. יש עדיין מורים טובים, כי מורים לא עובדים בינתים על פרילאנס. אני מכירה אפילו כמה מורים מצויינים, רק כשזורקים אותם מול ארבעים תלמידים חסרי גבולות, קשה להם מאוד להצטיין.
    וזו הסיבה שאני מורה ולא עיתונאית, כי כשעבדתי בפרילאנס עבור עיתון העיר לפני כשלושים שנה, הרווחתי כל כך מעט שהייתי גם צריכה לנקות בתים בכדי להחזיק את משרת הפרילאנס, כלומר כבר שנים שהמצב בזבל, אבל כמו שוק פוסט קפיטליסטי, הכל הולך ומדרדר.
    שיהיה לך בהצלחה במה שתבחר, אני בסוף בחרתי להיות מורה לחינוך מיוחד, אני אוהבת את העבודה מאוד, אני מרוויחה גרושים, אבל עדיין יותר 'עשירה' מפרי לאנסר.

  4. אסנת

    כחכח בגרונו ולא כפי שכתבת. במטותא ממך.

  5. עמית

    משום מה חברים יקרים , נקטתם כולכם בעמדתו של אותו רואה חשבון רציונאלי ומסודר. אני חושב שבמידה מסויימת קיוויתי למשפטים כמו , "אל תתיאש", או "צריך לשנות את עתיד העיתונות".מעניין הוא שאני מניח שחלקכם עוסקים במקצועות שיש בהם קשר לעיתונות באופן כזה או אחר.

  6. דניאל

    אתה צודק. במאק הנצחי בין הלב ל"מציאות" אסור להכנע, זה לא שווה שום כסף.
    בסוף מסתדרים, בייחוד שעושים משהו שאוהבים

  7. גיא

    ולהיות עיתונאי שכיר, ולא פרילאנס, זה יותר טוב? אשמח לתשובה מכיוון שזאת לא שאלה רטורית.

  8. עמית

    התשובה היא כן לפחות מכמה בחינות שונות. מבחינת החוק אתה נחשב כעצמאי, מה שאומר שאתה משלם בעצמך תוספים כמו ביטוח לאומי באחוזים גבוהים הרבה יותר מאשר אם היית שכיר (16% אם אני לא טועה). כמובן שעל קרנות פנסיה ודובדנים כאלה אי אפשר בכלל לדמיין.

    במדינות אחרות להיות פרילאנס זה אומר לכתוב לכמה רשתות במקביל, כלומר לנצל את המדיומים השונים לתומם. בארץ כמובן ברגע שכתבת לרשת מסויימת עדיף מאוד שתשאר בה אחרת תתפס כסוג של סנונית (מה שנכון במילא) ולא ירצו לעבוד איתך.

    מעבר לכך ישנם את החיזורים אחרי רעיונות ופרסומים, וכן כמובן את השכר הנמוך משמעותית.

  9. בישראל, פרילאנס זה עבד. זה עובד שאפשר לנצלו מבלי להתחייב לשום דבר. תן סחורה, קח קצת כסף, ועוף לי מהעיניים, עד לפעם הבאה שארצה לקנות ממך טקסט במחיר נמוך.

    החלום של המו"לים הוא לעשות "עיתון ללא עיתונאים". ב"הארץ" כבר מוכיחים שאפשר להוציא עיתון, שכל עמודי החדשות שבו אינם עוברים הגהה. שולחים סלבריטיז לראיין סלבריטיז אחרים. משתמשים בסטודנטים, כוח עבודה זול ואסיר תודה (עדיין עדיף לעבוד בדסק חדשות בעיתון יומי ולהרויח 5 אלפים שקל לחודש, מאשר לעבוד בשמירה)

    ברגע שעיתונאים הסכימו לעבוד שנים ארוכות ללא קביעות, ללא בטחון, ללא גיבוי ותנאים מצד העיתון – ברגע שהוועדים שמרו על הקבועים, אבל לא השתינו לכיוון של הפרילאנסרים וברגע שהמו"לים הבינו שהחלום הרטוב הולך להתגשם – פתחו את הפתח לאפשרויות העסקה שערורייתיות, והובילו לזילות מקצוע העיתונות ולהתדרדרות העיתונות בכלל

  10. כמובן שבנמצא עורכים שלא רק שהייתי מפקיד בידיהם את מילותי אלא גם את ילדי, נשותי צאני ומקני. עורכים…כחכוח…דמעה קטנה…שתמכו בי לאורך כל הדרך, שליווי אותי בכל צעד ושעל. תודה רבה ומיוחדת לנדב בורנשטיין וארנון גל מהמגזין שאף הגדילו לעשות ומעלו בכספי החברה לטובת הוני האישי ורווחתי הכלכלית 🙂

    וכמובן הגדולה מכולן איילת

  11. אודליה

    ובכלל, איזה יופי של סובלימציה זה כשאתה יכול לעשות מזה טור
    אני חושבת שאני אוהבת אותך עיתונאי אפילו יותר משאהבתי אותך פסיכילוג
    (ואני לא לבד, הא?)
    🙂

  12. מה קרה לספר שכתבת? לאן נעלם פרקש הנביא?

  13. עמית

    תודה אודליה, את מלכה .
    עידו, הנביא פרקש, חי ובועט,אם אתה רוצה לפגשו אתה מוזמן ליצור קשר.

  14. עיתונאי

    גם פסיכולוג מתחיל פחות משנה במקצוע בלי נסיון לא מקבל יותר.
    סתם להשמיץ את העיתונות זו חוכמה קטנה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s