יאפים, ג'יפים והלייבל ששינה את פני המוזיקה המקומית

כמה ימים אחרי שקיבלתי לידי את האלבום החדש של יאפים עם ג'יפים ראיתי במקרה ברחוב את יורם אליקים מהלייבל הירושלמי האגדי פאקט. עברו חמש שנים מאז שראיתי את יורם, ובפעם האחרונה שנפגשנו אני הייתי חייל פריך ומצולק והוא אושיית תרבות אגדית שניהל את ענייניו ממקדש אלטרנטיבי ברחוב ש"ץ בשם "באלאנס". כדרכו בקודש, הוא הלך ברחוב נקי ומצוחצח במבט נערי, תחת זרועו הייתה נתונה שקית מלאה דיסקים, ועל חולצתו התנוסס הדפס של להקה עלומה מאי שם. חמש שנים אחרי פאקט, חשבתי לעצמי, ויורם היה ונשאר החנון האגדי, האמרגן האולטימטיבי של תרבות האינדי הירושלמית. רציתי לקרוא לו לשלום, לשוחח איתו על ההייפ העצום סביב האלבום השני של היאפים, להודות לו על שנים של הדרכה מוזיקאלית, אבל התביישתי ונתתי לו לעבור בשתיקה בדרך למקום לא ידוע.
רק כדי להתניע את הזיכרונות, פניתי לרחוב ש"ץ שבו ישבה עד ללא מזמן חנות המוזיקה האגדית, התיישבתי בבית הקפה החדש שבפינה וחזרתי לעבר.

ליורם הייתי מגיע בחופשות מהצבא, חייל צעיר ומאובק שבא כדי לקבל הדרכה מוזיקאלית. והוא, ספק זוכר מי אני ספק מאלתר היה תמיד שואל מה מכר לי לאחרונה ואז מנסה לחבר את האלבומים לכדי קו אומנותי קוהרנטי – שלא באמת היה קיים – כדי להתאים את האלבום הבא. מי לא היה שם באותם אלבומים, כל כוכבי האלטרנטיב של סוף התשעים תחילת האלפיים הסתדרו בשורה במדפים הקטנים שעמדו מאחורי הקופה ואותם הוא שלף בהדרת קודש. בזכותו פיתחתי את הרומן הארוך עם גראנדדי שלוויתי עד לפירוקם העצוב, דרכו הכרתי את די ג'י שאדו שהלכתי לראות אח"כ בניו יורק בעינים כלות, הוא היה גם זה שיידע אותי על קיומם של הפלימינג ליפס, שעם אלבומם The soft Bulletin ביליתי נסיעת רכבת של 6 ימים מריו דה ז'נרו ללא פאז בריפיט. בלי שידע, יורם היה אז הגורו המוזיקאלי שלי, הממליץ, המארגן, מעורר ההשראה והמציל האומנותי הרשמי בשעות גשומות של נסיעה בטיולית עם דיסק מן שמנגן מרקורי רב. מאז אותן שנים יפות לא קניתי אף דיסק, אז בעצם, השארית האחרונה של האלבומים הלועזיים שיש לי בבית היא כל כולה יורם אליקים.

בשלב מסוים, יורם סיפר לי בנונשלאנט שהקים לייבל אלטרנטיבי חדש, פאקט. "מה זה לייבל לעזאזל?" שאלתי את עצמי אך המשכתי להנהן בחיוך. הוא פתח את התיק והוציא ממנו אלבום ישראלי שנצרב בבית ועטיפתו הודפסה על נייר A4 שעבר חיתוך בייתי כדי להתאים למידות. אני לא זוכר את שמו של האלבום אבל זוכר שבאותו רגע הבנתי שיורם התחיל להוציא בעצמו אלבומים, וההבנה הזאת ריגשה אותי כאילו מדובר בעצמי, הייתי בטוח שכל ניצוצות הגאונות שייחסתי לבן אדם יתגלמו כולם באלבום שנח לי בתיק. זה היה בסוף איזה דיסק של חריקות שהוקלט אי שם במקלט שכוח אל, אבל בשבילי זאת הייתה תחילתה של אגדה.

מרגע הקמתו, פאקט ויורם היו בכל מקום. הוא היה עומד עם דוכן הדיסקים המהוה בהופעות ברחבי ירושלים ומוכר את הלהקות שהפיק ניהל ויחצ"ן. אומנים מכל הארץ ששמעו על היוזמה המאורגנת היו עולים אליו לרגל ומציעים את סחורתם. הייתי צורך את האלבומים החדשים של הלהקות בפאקט כמו סמי הרגעה, פרויקט הגומייה, סגול 59, טפט הסתובבו פתאום בכל מקום בסצנה הירושלמית, זאת הייתה גאולה ירושלמית מודרנית, כזו שלא שבה מאז, התקופה המוזיקאלית הטובה בחיי.

האלבום הראשון של היאפים שנרקח כשפאקט הייתה כבר שם דבר, הפך במהירה להיות אחד מנושאי הדגל של הלייבל וללא ספק אחת מהמוצלחים שבניהם. "בשנת החרב בחוץ והרעב בבית" היה שילוב נפלא של פופ אלקטרוני מתוחכם, מילים מהמימד החמישי וקריצה ארסית אל העולם. המילים המתפתלות של קיצ'לס תיארו מציאות סדוקה וצבעונית שמילאה את ירושלים בצבעי אוונגרד. זה היה נפלא, נהדר, זה החזיק מעמד בפלייליסט שלי בבית 7 שנים רצופות.

ליבי געש כששמעתי על האלבום החדש של היאפים לא רק בגלל שידעתי שהמוזיקה תהיה טובה ומשכנעת אלא גם בגלל שהוא החזיר אותי ברכיבה לעבר. פתאום נזכרתי בתקופה שבה מוזיקה ירושלמית מחתרתית השאירה שובל של תקווה, הובילה מהלך אל לב הקהל, הייתה טובה, בועטת, ירושלמית אמיתית, גאווה.

נחזור ליאפים.

בניגוד לאלבום הראשון, שהיה מעין פופ אוונגרד משעשע, "נבל דוד אדום" הוא יצירה קודרת ומרורה מלאה בכלי מיתר וקריאות בזיוף קל. מילות השירים אינן כתובות על האלבום, והמאזין נאלץ לחלץ את השורות האבסטרקטיות בקושי. אולם מי שיעבור את מבחן הנאמנות שמציבים לו היאפים, יגלה טקסטים חדים ומשעשעים, חלקם בעלי משמעות כלשהיא, חלקם פשוט מספקים את התחושה האפילה של האלבום שנוטפת מכל מיתר. "אומנות צוואר הרחם", שיר אדיר שמלגלג על אומנות המיצג הפמינסטי חושף רק טפח ממה שהיאפים מסוגלים לעשות: "דוגמנית על מקפצה חושפת פלח שד מקועקע, מקפיצה בריון ונער מקהילה, אומנות צוואר הרחם. הזמנה ארוטית לגרדום, מכניסה את זה מוציאה את זה מקפיאה את זה מפשירה את זה והנה עוד ראש – ספרתי שלושים ושלוש" – כך ממשיכים ללהג דניאל קיצ'לס נועם יעיש ושרי ויינשטיין במעין בודלריות צרפתית ומשעשעת. המוזיקה באלבום, כמו השירים, היא גם תענוג צרוף שנרקח בדקדוק ורוכבת כולה על אותו הסאונד קודר שמעניק לשומעיו את התחושה האפילה שאליה התכוון המשורר. האלבום הקצר, 25 דקות בלבד, ממשיך ומתגלגל בשיחות על חברות, טמאות, בשר ודם, אבל למרות לאקוניותו מצליח להעביר את התחושה שלא התכוונו, יורם היה יכול להיות גאה.

בנייר היחצ"נות שמגיע עם האלבום נכתב ציטוט מ 2002 בידי העיתונאי ניב חכלילי, אז כתב חובבן בידיעות ירושלים והיום עורך רציני במעריב."היכולת לחבר בין האישי לציבורי ולדלג בין סגנונות מוסיקאליים שונים שומרת על רעננות השירים. אם יש תקליט שחיכינו לו, שלא יהיו בו נפילות, שיפתיע אותנו מחדש בכל שיר, הרי זה התקליט". הניסוח הקולע של חכלילי תקף גם באלבום החדש של היאפים, הפעם בתפקיד יורם עומדים יונתן קוטנר והלייבל אנובה, הפעם אני כבר לא אותו חייל אופטימי ומלא הערצה, אך היאפים הם אותם יאפים. השבוע ישבתי עם מורי ורבי חכלילי ושוחחנו על תקופת פאקט במוזיקה הירושלמית, "זאת הייתה התקופה הטובה ביותר של המוזיקה הירושלמית", הוא אמר בעיניים נוגות, ואני בהיתי באלבום של היאפים ושאלתי את עצמי מה לעזאזל עושה יורם בימים אלו?

4 תגובות

מתויק תחת מוזיקה, תרבות

4 תגובות ל-“יאפים, ג'יפים והלייבל ששינה את פני המוזיקה המקומית

  1. שיכורה מריגושים אלימים. איזו שורה אדירה.
    מה ירושלמי במוזיקה הזאת לדעתך? איכשהו המילים תמיד נשמעו לי בסגנון של נושאי המגבעת (שגם הם ירושלמים, אבל התיישבו בול על שינקינאי תל אביב של אותה התקופה)

  2. עמית

    שאלה טובה. אני חושב שכלום בעצם, אבל הבעייה טמונה פה דווקא בירושלים ולא בלהקה. אם אתה מתעלם מהעניין המדיני פוליטי, התרבות של ירושלים הופכת חמקמקה, כמעט בלתי ניתנת לתיאור.
    לי, בכל אופן, היא מזכירה את ירושלים כי היא מן העבר.
    בנוגע לנושאי המגבעת לעומת זאת, יש איזה חריפות גסה שהיא נחלתם של של ירושלמים. "אני טקסט פוליטי", משפט ירושלמי לטעמי.

  3. דן

    זה זמן רב שלא נכתב תקליט כ"כ חריף -בדיוק כמו שהחיך דורש בימים אלו –

  4. עמית

    אוווו, אתה צודק לגמרי ,אמור לקבל אותו מחר.
    אתן את חוות דעתי ברגע שאוכל .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s