אוהב את יום העצמאות? – פרוייקט ראיונות עם מתלבטי חג חלק א

לקראת חג העצמאות, החלטתי לעשות סדרת ראיונות עם אנשים שרגשותיהם אל החג מורכבים יותר מחובב ספריי השלג (האם זה רק עניין ירושלמי? האם ספריי חוטים נפוץ יותר במרכז? לאלוהים הפתרונים) המצוי. הפרוייקט פורסם במלואו בפורטל בית אביחי.

 

משרדי "סנגור קהילתי", שמתוכם מנהלת ברברה את האימפריה החברתית שלה ממוקמים בקומה העליונה של בית ישן בשכונה, ומבטאים במראם את הפשטות והצניעות שבה פועל הארגון.
הכוונה ההתחלתית של סנגור הייתה לעזור לתושבי הקהילה לקבל את זכויותיהם כחוק ולאחר מיכן להכשיר תושבים בקהילה שיעזרו לכל דורש בהתנהלותו עם הממסד. עם הזמן, התחיל הארגון גם לעבוד על פרויקטים אחרים כמו הקמת קואופרטיבי מזון בעיר, מלחמה על מחירי מוצרי הבסיס ותוכנית ויסקונסין.
כמו אופייה התזזיתי של ברברה, גם המשרדים של סנגור רוחשים פעילות בכל עת. מתנדבים מהשכונה פותחים את הדלת ומציצים פנימה, או נכנסים כדי לעזור במטלות, ברברה עצמה מכירה את הנכנסים ומברכת אותם בחביבות. היא קטנה באופן יחסי, שיער בלונדיני אפרפר מעטר את ראשה ובקולה שזור מבטא אמריקאי שהתקשח עם השנים. המפגש בין התמימות של עולה חדשה, לבין הפיכחון שבעבודה בארגון, הופך את האופן שבו היא רואה את המדינה ועצמאותה למרתקת במיוחד.

מה רגשותיך לצמד החגים הלאומיים הקרובים?
אני חושבת שיש לי אמביוולנטיות מוזרה דווקא בגלל הרקע האמריקאי שלי. עד גיל 25 מעולם לא חגגתי יום עצמאות באמריקה, זה לא היה נראה לי רלוונטי. כשהגעתי לארץ זה לא היה ממניעים ציוניים טהורים ובכל זאת היה משהו סוחף במדינה שגאה בעצמה. אני זוכרת שנפעמתי אז מהסמיכות של יום הזיכרון ויום העצמאות וזה משהו שעדיין יושב אצלי. למרות התחושות יום העצמאות תמיד מעורר אצלי את המחלוקת שיש לי עם המדינה שלי כפי שהיא מתקיימת היום ולכן הוא יום בעייתי.

האם יש לך ביקורת על המדינה או על החג?
אני לא אוהבת את המדינה במצב שלה היום. אני לא אוהבת את מדיניות המדינה, אני לא אוהבת את מה שנשכח במדינה. מבחינתי המדינה הלכה לאיבוד באיזשהו שלב. הדברים ניכרים מהמון בחינות: מהעובדה שאין שוויון כלכלי חברתי ויש אפליה עצומה בין אינספור קבוצות, מההבדלים בין העולים לותיקים, בגזענות שלנו כלפי עולים מאפריקה שמשגעת אותי ומזכירה לי את ארצות הברית לפני המון שנים. המערכת הכלכלית החברתית גם היא משגעת אותי בכך שהיא שמה את האדם העשיר במרכז וממשיכה להתעסק בלהוריד מיסים מאנשים עשירים ופחות באיך להטיב עם אנשים עניים. החג מבטא בעיני גם את כל אלו.

אם היית יכולה להוסיף או לוותר על משהו בחגים מה היית עושה ואיך?
לא הייתי מפרידה בין הימים, זה משהו שעושה לי טוב ועדיין מיוחד בעיני. יש דברים שקורים סביב החג כמו המשואות ופרס ישראל שבעיני מנותקים מאוד מהמציאות שאני חווה בשכונות. אני לא יכולה להגיד לך אם ראיתי בשנים האחרונות בין מדליקי המשואות אנשים שבאו מהשוליים ועוסקים בשינוי חברתי. אני לא מדברת כאן על חיילת אתיופית חמודה בשביל היופי אלא מישהו או משהו ששמים במרכז הבמה את הדילמות של המדינה. אני חושבת שיש אנשים שלא באים מהאקדמיה שעושים הרבה מאוד דברים שהיה חשוב להכיר בהם והמדינה לא עושה את זה.

איך את זוכרת את החגים האלה בתור ילד?
אני זוכרת דגלים, אני זוכרת ריקודים ברחוב שהיו מראים לנו בטלוויזיה אבל לא היה לזה משמעות רגשית בשבילי. לא גדלתי בבית שעסק המון בישראל ולכן יום העצמאות לא היה יום שחגגנו אותו בארה"ב.

מה לגבי התקופה שבה הגעת לארץ?
הייתה כשהגעתי לארץ תחושה של גאווה שלא יכולתי להסביר אותה. אני לא פטריוטית, זאת לא מילה שמתאימה להוויה שלי. גרתי אז במרכז קליטה בנתניה ואהבתי את זה שכולם יצאו לרחוב, שהיה בחג משהו נחמד שהוא לא דתי ולא מאיים. אני חייבת לומר שזאת הייתה חוויה של עולה חדשה יהודיה שלא התוודעה לאוכלוסיה הערבית במדינה שלא חוגגת את החג הזה. זה היה משהו מאוד נאיבי. עד היום יש לי פלקט שתלוי במשרדים של יום העצמאות שמחולק למרובעים ובו מוצג עולה בממקום אחר בכל משבצת ופשוט אהבתי את זה.

מה תעשי ביום העצמאות/הזיכרון הקרוב?
אני רוצה ללכת למסיבת הדלקת המשואות האלטרנטיבית אבל אני לא אלך. יש לנו מסיבת גינה מסורתית של המון שנים אז אני אהיה בבית ואבשל ואראה את כל הטכסים וכל המשואות בבית.

השארת תגובה

מתויק תחת תרבות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s