קפיטליסט בעל כורחו או סוציאליסט מחופש

אני קפיטליסט.

ככה אומרים כולם. הפכתי קפיטליסט. שנים של הטפות סוציאליסטיות ומשפחה קיבוצית עניפה היו כלא היו. חודש אחד בשוק ההון מחק את כולן. הפכתי קפיטליסט. שהרי אי אפשר להיות סוציאליסט, אפילו לא סוציאל דמוקראט, אפילו לא שמאלני כשאתה עובד בשוק ההון. זה ידוע.
המילים האלה מצליפות בי, איזה הצלפות. המחשבה עלי ועל חזירות קפיטליסטית ישובים באותו בית קפה (כנראה קפה הלל בקניון עזריאלי) מעלה בי חלחלה. ואני רוצה למצוא את האיזון, את נקודת הזהב שבין עיסוק ההון וברצון לחלוקתו, ובפנים נוצר פער שרק הכתיבה יכולה לגשר.

האם אני מיתמם? האם באמת העיסוק הכלכלי מקרב אותי לעבר הקפיטליזם? האם השמאלנים היחידים שמבינים בכלכלה הם פרופסורים באוניברסיטה?

לפני כמה ימים הכריזה בזק על דוח הרבעון השלישי שלה, בהם היא כללה את תוכנית השחרור המוקדם של מאות עובדיה בתקופה הקרובה. "עסק זה לא ארגון צדקה", יורה לעברי הבוס כשאני מציין את העובדה המטרידה שכמה בזקאים עבי כרס עתידים למצוא את עצמם בבית. "חברה שמעסיקה עובדים מיותרים, תקרוס בסופו של דבר בכל מקרה. עדיף שישחררו חלק עכשיו ויבטיחו את העבודה של האחרים", הוא אומר. משהו בי מתכווץ. אני מביט מהצד ורואה את מניית בזק עולה, פיטורים זה טוב לעסקים.

כמה שעות לאחר מיכן אני מעיין במאמר של ט. רו פרייס, אחד מגאוני הפיננסים של המאה. "חברה טובה, כזאת ששוה להשקיע בה לטווח הארוך", מספר לי פרייס, "היא חברה שמשלמת היטב לעובדיה, שנותנת להם יחס הוגן וחם". הדברים של פרייס מרגיעים אותי קצת. ההצמדה הזאת של השקעות וקפיטליזם היא פרי הדמיון של ההמון. ההשקעה היא כמו פטיש, היא חפץ שמוסריותו ניטרלית (האם פטיש הוא ניירלי מבחינה מוסרית? אלפי פילוסופים במא העשרים הולכים מכות על התשובה) שזה שאוחז בו מקבל עליו את האחריות האם לנצלו לרעה או לטובה. האם לבנות איתו או לשבור.

"המשקיע תפקידו לקדם את העולם בדרכו", ממשיך פרייס ומרגיע את מצפוני. מישהו מגביר את הטלוויזיה ליד. על המסך אובאמה מדבר על הרפורמה ברפואה. עולמות בטח יתהפכו עד שיתקיים החלום של אובאמה, אבל בינתיים, המשקיעים עושים את החשבון. ביטוח בריאות ממשלתי משמעותו נגישות גבוהה יותר לתרופות ומכירות גבוהות יותר ונתונים טובים יותר לחברות התרופות ובתי המרקחת. אם כבר לעשות כסף בעולם החומר, לפחות לעשות אותו על חשבון רפורמות בשירותי הבריאות.

 

ובכל זאת, שהרי זה ידוע, שוק חופשי מציב אפשרויות גדולות יותר, שוק שוויוני, מחלק את העוגה שווה בשווה, אך העוגה, כך מעידה ההסטוריה מתכווצת. כך מתקוטטים להם בראשי הימין והשמאל. האם מכרתי את נשמתי אל הקפיטליזם? אני מביט בחלון על העיר, שחקן ספסל בשוק ההון שחולם על חלוקתו. אוחז בידי את הפטיש, החף מכל מוסר, וממתין שיצא לו איזה מסמר לטעמי, שאוכל להכות בו, אולי להרוס, אולי לבנות איזה משהו רעוע.

השארת תגובה

מתויק תחת תרבות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s