איך ממלאים בועה בעיתוני כלכלה ישראלים

כבר כמה זמן שהשוק הישראלי מפלרטט באזור השיאים של כל הזמנים. לגאות הקיצונית הזאת יש הסברים שונים, חלקם מיוחסים להתמודדות הטובה של ישראל עם המשבר הכלכלי, חלקם להתלהבות המוזגמת מהצלחה זו. בין אם הסיטואציה נובעת מחוכמתנו היתרה ובין אם היא מבטאת מזל ותו לא, דבר אחד ברור, הזמן שבו השוק הישראלי יבצע תיקון וירד הולך ומתקצר. הסיבה לכך היא כיוון ששוק ההון (וכל דבר אחר בטבע כפי שמראה לנו אליוט מונע מתנודות של שיפור ותיקון. אחרי שבא שיפור, כמו זה של השוק הישראלי, יגיע תיקון.

אם כך, לעלייה המטאורית של השוק הישראלי יש ככל הנראה שתי משמעויות עיקריות: (1) רוב המניות הישראליות נסחרות במחיר גבוה ממחירן הריאלי וככל הנראה יבצעו תיקון משמעותי ביחד עם השוק. (2) ההסתברות שמחיר זה יתקן עצמו בזמן הקרוב, גדלה ככל שעוברים הימים.

למרות הסיכון ההולך וגדל ברכישת מניות בארץ, הישראלים, כפי שמראה השוק, ממשיכים לקנות. בנג'מין גרהאם כבר הצביע בעבר על הנטייה של אנשים להתעלם מחוקי המסחר כשמדובר במניות ולקנות אותן דווקא שהן נמצאות בעלייה. אף אחד לא יחשוב לקנות מהסופר דווקא ביום בשנה שבו המנהל מכפיל את מחירי המוצרים, אך לקנות את המנייה של שופר סל כשמחירה כפול, זאת כנראה עסקת המאה.

אם ברור לחלוטין שהשוק עומד לתקן את עצמו, וקנייה של מניות בזמן הנוכחי מהווה סיכון גדול יותר מבדרך כלל, במיוחד למשקיעים חובבניים, איך יתכן שהשוק ממשיך לעלות? אחת הסיבות לכך היא שרוב המשקיעים בשוק מובלים כעדר לפי המלצות של עיתונים כלכליים, בנקאים, מנהלי השקעות ו"יודעי דבר" אחרים. כל אלו אינם עושים זאת מטוב ליבם אלא כדי לשמר את המצב הקיים שבו מניות נסחרות במחיר גבוה, ווליום המסחר עולה, והתחושה שאפשר להרוויח משוק ההון ממשיכה להוכיח את עצמה.

כשמדובר בבנקאים ומנכ"לי חברות למיניהם, הסיבות ברורות לגבי המשך ניפוח האשליה שהשוק עתיד לעלות לנצח. אלו כמובן רוצים להרוויח בעצמם מעליית מחיר המניות, כך גם הבנקים וחברות ההשקעות. אולם, מטרידה במיוחד מעורבותם של עיתוני הכלכלה בארץ בהתחזרות הנוכחית. אלו, לא רק שמאפשרים הפרחת שמועות על ידי בעלי האינטרסים, אלא, בחלק מהניתוחים שלהם, מציגים עמדה שעלולה להטעות את הציבור.

עיתונים כלכליים בארץ לוקים באותה מחלה שבה לוקים העיתונים החדשותיים הרגילים: חפפנות, חוסר התעמקות בפרטים שנובעת מהצורך להיות ראשון והסתמכות על מומחים חיצוניים בעלי אינטרסים כבעלי דעה. בשונה מעיתונים רגילים, כאשר מדובר בכלכלה הידע הופך יקר יותר ונגיש פחות, אך המשאבים אינם גדולים יותר ולכן החובבנות וההסתמכות על גורמי חוץ חורגת אפילו ממרחב השכונה הרגיל. העובדה שישנם משקיעים רבים אשר מתייחסים אל התוכן העיתונאי כמבוסס ומגיע מבעלי ידע רק מקצינה את העיוות.

כך לדוגמא במקרה הזה, שבו מאפשר מיקי פלד כתב כלכליסט למנהלי השקעות לספר לציבור הרחב שלמרות שמדד התל אביב 25 נמצא בשיאו, יש עוד מקום להתקדמות. האם מנהלי ההשקעות הללו מתנהגים בתיקי ההשקעות שלהם כפי שהם ממליצים למשקיעיהם? אם הם טובים (מה שלא מובן מאליו) יש לשער שהתשובה היא לא. הבכירים הללו מבינים בדיוק כמונו ששוק שנמצא בשיא הוא מסוכן, אך הרצון שלהם למשוך עוד משקיעים מביא אותם לנפח עובדות ולהתייחס למציאות באופטימיות מזהירה. חוטא פעמיים כלכליסט שלא רק שמאפשר את פתחון הפה חסר הזהירות אלא מגדיל ונותן את הכותרת המוגזמת-"תל אביב 25 (מדד של 25 החברות הגדולות בשוק) בשיא? זה הזמן להשקיע".

דוגמא נוספת, הפעם יותר לחוסר אחריות מאשר להטעיה בעלת אינטרסים ניתן למצוא בהמלצתו של פרשן גלובס ינון אריאלי . "כשמדובר במניות זולות", פותח אריאלי, "היום לא תמצאו חברות ישראליות כאלה, משום שמרביתן נסחרות בתמחור מלא. מה לעשות? אם אתם כבר מחזיקים מניות כאלה, ומאמינים בהמשך בצמיחה שלהן, אין סיבה למכור. באשר למניות חדשות, אתם לא חייבים לחכות למפולת כמו שהייתה ב-2008, אבל תצטרכו להמתין לפחות לאירוע כלכלי שלילי כלשהו שיוריד את מחירי המניות הללו ב-10%-15% לפחות בשביל להיכנס במחירים עם מרווח ביטחון מספיק".

אריאלי לפחות מזהיר אותנו שהשוק נמצא בתמחור מלא, אולם משום מה הוא בוחר להמשיך ולטעון שלמרות זאת, אין לנו סיבה למכור את המניות.

העקרון הראשון והפשוט ביותר בהחזקת מניות וזה שככל הנראה פספס אריאלי הוא שכל יום שבו אתה מחזיק מניה, אתה בעצם מחליט לקנות אותה מחדש. שהרי מה ההבדל בין לקנות את מניית חג'ג' ובניו ב11.2 לבין להחזיק אותה ב11.2 אם לא שבשתיהן מאמין בעל המנייה שהיא תעלה. ומה אומר לנו אריאלי: אם אכן אנו מחזיקים מנייה שאינה זולה – להמשיך להחזיק. אם אנחנו לא מחזיקים אותה – לא לקנות.

חוסר ההבחנה בין שור לדוב לא מפסיק בשלב זה של המאמר שממשיך לתת לקוראים מה שיערב לאוזנם. כך לדוגמא במשפט" "מתזמני השוק: אי-אפשר לתזמן את השוק. יחד עם זאת , האינדיקטורים מלמדים אותי שאף על פי שהשוק הישראלי אינו יקר מדי, עדיין, הוא בוודאי אינו זול". כלומר אריאלי קובע שאי אפשר לתזמן את השוק, ומיד באותה נשימה מתזמן אותו. משם הוא ממשיך המשך ובלבל אותנו ואת הקוראים הרואים בו בר דעת.

אמרה ידועה בשוק ההון אומרת שכאשר מצחצח הנעלים נותן לך המלצות על מניות, הגיע הזמן למכור. עוד אמרה ידועה מספרת שעם העיתונים של אתמול אפשר רק לעטוף דגים. במקרה הנוכחי אפשר לשלב בין השתיים ולצחצח כבר היום את הנעלים עם ההמלצות של חסרות האחריות של אריאלי וחבריו.

3 תגובות

מתויק תחת כלכלה הארד קור

3 תגובות ל-“איך ממלאים בועה בעיתוני כלכלה ישראלים

  1. amitgoldenberg

    תגובתו של מיקי פלד לבלוג

    תודה על הכבוד.
    לאחרונה הסתיים, אם אני לא טועה, מאבק של בלוגרים ו"עיתונאי" רשת כאלו ואחרים להשגת תעודות עיתונאי. אחד הטיעונים שנשמעו נגד הענקת תעודות כאלו (לא שיש להן משמעות כלשהי) היא שבלוגרים לא מחוייבים בעקרונות אליהם מחוייבים כתבים במדיה הממוסדת. שלא יובן לא נכון, עקרונות אלו מידלדלים והולכים ופעמים רבות ההחלטה האם ואיך לכתוב על דבר מסויים נובעת משיקולים מסחריים ואחרים ולא משיקולים מקצועיים גרידא.
    אולם, אחד ממעט העקרונות שתמיד נשמרו על-ידי כתבים במדיה הממוסדת, עקרון שמעולם לא נשמר ולו במעט, ע"י כל מיני אחרים, הוא זה של לקיחת התגובה. כל פעם מחדש אני מופתע איך דבר שנראה לי כה ברור מאליו מקבל תפנית של סיפור מורכב יותר כאשר אני מתקשר אל האדם/גוף עליו אני כותב.
    אני לא רוצה להיכנס לשיקולים מדוע כתבנו את הכתבה הזו ולאופן בו היא נערכה. אולי זה משהו שהייתי טורח להסביר אם היית פונה אליי לפני.
    וזה חבל, כי הביקורת שלך על עיתונים כלכליים היא נכונה פעמים רבות. אני האחרון שחושב שמדובר במבצר של קדושה עיתונאית, אבל אני גם מבין את המורכבות של ענף זה.
    בהזדמנות, אם תרצה, אולי אשמח להסביר.

  2. amitgoldenberg

    עניתי למיקי

    הי מיקי, שמחתי לקבל את תגובתך.

    ראשית אני רוצה להבהיר שאין לי שום בעיה עקרונית לשמוע את דעתך ולקבל את תגובתך. להפך, אתה מוזמן לכתוב לי כל תגובה, ולהוסיף אותה בתגובות, או לשלוח לי אותה לכאן ואשמח להוסיף אותה לכתבה.

    אין לי ולמאבק על תעודות העיתונאי של הבלוגרים שום דבר במשותף. בעבר היתה לי תעודת עתונאי וחוץ מהמשקל הסגולי שלה בארנק אני לא זוכר שהועילה לי. אם הייתי רוצה להיות עתונאי הייתי נשאר עתונאי. הסיבה שבחרתי לא לעשות זאת, היא בין היתר חוסר הרצון שלי לכתוב אג'נדות של אחרים, כפי שהיה נראה לי שעשית אתה בכתבה המדוברת.

    בנוגע לטענה העקרונית שלך, שכל כתבה מהסוג הזה דורשת בקשת תגובה, זו כמובן טענה דמגוגית לחלוטין ואינה קשורה למציאות. מאמרי פרשנות, ובניהם גם הרשימה הנוכחית לא כוללים בתוכם תגובות, גם בעיתונות.

    מענינת במיוחד העובדה שגם אתה אינך ממלא אחר כללי האתיקה שעליהם אתה מטיף. כך לדוגמא במאמר הזה על ההפרטה "שכולם יודעים שצריך" שבה בחרת שלא לבקש תגובה משר האוצר, ראש הממשלה ויו"ר ההסתדרות.

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3402150,00.html

    או במקרה הבא שבו כתבת על העמותות לחלוקת מזון ולא בקשת תגובה מאף אחד.

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3396694,00.html

    ואלו מאמרי דיעה, מה לגבי כתבות לכל דבר כמו זאת על תוכנית ויסקונסין

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3399242,00.html שבה שכחת לבקש מהחברות המפעילות את תוכנית אורות להגיב לטענותיך, או בכתבה על חברות השמירה העבריניות שבהן לא טרחת להרים אל החברות טלפון כדי לבקש תגובה

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3821237,00.html, או בכתבה הבעה על ההסתדרות נגד ביטוח לאומי , או בזאת שבה טענת טענות על חברות ההשמה של ההי- טק http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3823454,00.html.

    כוונתי ברורה.

    למרות זאת, אשמח לשמוע ולפרסם כל דבר שיש לך לומר על הכתבה המדוברת, ובאישורך גם את תכתובת זו.

    • amitgoldenberg

      מיקי החזיר

      יקירי,
      כנראה שלא הבנת אותי נכון ואולי זו אשמתי.
      1) הכוונה בבקשת תגובה היא לא בשביל לפרסם אותה בהכרח, בטח לא בטורי פרשנות. הכוונה היא להתקשר לאדם/גוף שאתה כותב עליו בשביל להבין מה היו השיקולים לצעד שאותו אדם/גוף נקט. אם היית עושה את זה, אולי לא היית כותב את הטור הנ"ל, או שאולי היית כותב אותו בצורה חריפה עוד יותר, אבל בכל מקרה היתה לך ראיה טובה יותר של המתרחש. דרך אגב, תן לי את הקרדיט שאם אכן לא הייתי ממלא אחר עקרונותיי כל-כך הרבה פעמים ובפומבי, לא הייתי מלין עליך.
      2) בכל אחד מהטורים, אבל באמת בכל אחד מהטורים, הדברים נכתבו רק אחרי שיחות (שהן גם חלק מהעבודה השוטפת) עם כל הנוגעים בדבר. לפעמים, ולא פעם אחת, נמנעתי מכתיבת פרשנות או ידיעה בשל כך.
      3) הדוגמא עם תעודת העיתונאי נועדה רק להמחיש את הקלות בה בלוגרים ואחרים יכולים לכתוב, ללא צורך להישמע לחלק מעקרונות האתיקה העיתונאית (שבטור שלך הצבעת על לפחות עקרון אחד שלא מולא על-ידי, זה של המחוייבות לקוראים ולדיווח אמת).

      אתה מוזמן לפרסם את התכתובת הזו, אם אתה רוצה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s