אדי וודר ואני

אדי וודר הוא המלך. אפשר בהחלט לומר שביחד עם טום יורק, בורחס ועדי גורדון הוא היה אחת הדמויות המשפיעות עלי ביותר בגילאים שבהם המיצים במוח קיבלו את צבעם הטבעי.

העובדה שביליתי במשך שנה שלמה בדרום אמריקה עם בחור המכנה את עצמו פשפש, שראה את עצמו שילוב גשמי של אובי וואן קנובי ווודר רק הגבירה את אהבתי לסולן. פשפש – שגידל צמה מטופשת של יאנג פדואן במשך חצי שנה – סירב בחוצפתו שאשיר בפומבי את Nothing Man כ טען שהוא שומר אותו לנסיבות מיוחדות. מה שהוא לא הבין אז ואני מניח שעד היום, הוא שהשיר הזה הופך נסיבות למיוחדות, לא מציין אותם.

אם הייתי צריך לתאר את וודר במילה אחת, אז היא הייתה רגשן. איך הוא מתחיל תמיד ברגוע, איך הרגש תמיד שוטף אותו כמו אורגזמה טרנס ייקומית  שמרעידה לו את הקול. אך כמה אני אוהב את הוודר הזה.

אני מודה, היו ימים, אפילו לא כל כך מזמן,  שחלמתי לנגן את בטר מן להמונים. אולי בגלל זה המחווה הנוכחית  שאתם עתידים לראות מרגשת אותי כל כך.

וזה בשבילך פשפש

4 תגובות

מתויק תחת מוזיקה

4 תגובות ל-“אדי וודר ואני

  1. שיר גדול, הכי טוב של פרל ג'ם, וביצוע/מחווה/קליפ מרגש, לגמרי

  2. חגג,
    אני מקווה שרכשת את backspacer.

  3. סחבק

    He who forgets, will be destined to remember

    יאללה, תעשה ערב קברים

  4. איזו מחווה מדליקה. סחתיין עליו!

    מעניין כמה זמן יעבור עד שמישהו בישראל יחקה את זה, אם האגו יאפשר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s