על חלום שלא רוצה להיות ספר (ונדפק)

אני חולם הרבה שאני עומד בצומת בשכונת גילה בירושלים מול בנק הפועלים. יום כיפור עומד להגיע ואני בורח מהעיר, עומד ומנסה לתפוס מונית שתקח אותי החוצה. הוא מרגיש כמו שמיכה, יום כיפור, סחבת צמר גסה ומלאת אבק, מהסוג שאתה מוצא על הרצפה של בתים נטושים ולא מעז לגעת.

חלומות כאלה, שחוזרים שוב ושוב, דורשים לעצמם קיום נפרד. דופקים על שולחן, רוצים לצאת ממתחם הפנטזיה אל העולם הממשי.

כבר כתבתי עליך ספר שלם, אני אומר לו, מה עוד אתה רוצה?

ומה זה עוזר לי שכתבת? הוא עונה. אני לא רוצה להקבר באיזה רומן מגירה מסריח, אני רוצה תהילת עולם. למה לא יכולת להכניס אותי לאיזה סדרת טלוויזיה. יש לך חברים עיתונאים, אי אפשר היה לארגן לי איזה כתבה?

כתבה על מה, על צומת בגילה? על יום כיפור? חלומות זה קלאסי לספר.

למי אכפת מספרים, אני רוצה תהילה.

כולם רוצים תהילה, תעמוד בתור.

ככה?

ככה. מה כבר עוד אתה יכול לעשות?

על סיוטים שמעת טמבל?  קייטנת איציק כיף עשיתי לך עד עכשיו. חכה חכה מה הולך להיות לך בלילה. אתה יודע מה חג'ג', אני אנסח לך את זה בכלים מהעולם שלך, מתי פעם אחרונה שהיית תקוע תחת ערימת ספרים בספרייה הניידת כשהיא עושה את דרכה אל הואדי? אתה מנסה לצאת מהשכונה הזאת, אני אגרום לכך שלא תוכל לעזוב לעולם.

ממש פחד אלוהים, אני מסנן בבוז אבל האמת היא שהצליח להפחיד. הערב אני אוריד עוד צ'ייסר עם פרקש, רק כדי להיות בטוח שלא אזכור שום דבר. שילמד מי פה בעל הבית של התודעה.

————

בערב יום כיפור צלצלו הפעמונים בעיר ההריגה. צלצול מתוק ומסודר, כזה שהייתה בו נימה צרודה של חלודה, אך עדיין ברור וצלול ומכה בתדהמה. מתוך השקט העכור של היום הוא הגיע, תפס אותם לבושי לבן, מחככים את הרחובות בנעלי הבד החרישיות, ידיהם שלובות מאחורי גבם ושתיקה של פחד מהלכת בניהם, שהרי אדם משול הוא לחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה, וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף.

המנגינה המוכרת הפרה את השתיקה, מהדהדת בנשמות שמורקו בתפילות לקראת חג ובכל זאת היו עכורות כזכוכיות ישנות. העיר כולה הסתמרה ביללה, והמהום הטרפת שביקש באותו היום מנוחה חזר לעלוץ, גובר בקלות על הטענה הקלושה שאפשר לעבור על החטאת הזאת בשתיקה, אם רק תגמר עכשיו, אם רק תעלם ותחזיר את השגרה.

אך היא לא הפסיקה, וסיימה סיבוב אחד של השיר המוכר ומיד פתחה בצלילים של הבא אחריו, ומי שהיה לידם שמט כל חוק ותקנה והביט מעלה, מחפש אותם בתוך האור הקלוש של הערב, מקווה שיפסיקו ויודע שאם לא, יהיה פה כאוס, פיקוח לנפש שאיבדה את עצמה.

הגבול נחצה בלי משים, אחת בהרמת המבט, ושתים בפנטזיה על אש שעתידה לבעור, ושלוש בתחושה שמישהו חצה את הקו, מישהו ישלם את המחיר, יתלה, יסקל, יישרף יטמא, יום כיפור או לא יום כיפור, אנחנו כבר נתפוס את הבן עוולה החוצפן ונשחט אותו בידיים, קריית מלך רב לא תעבור על העלבון הזה בשתיקה.

הכעס המפעפע, והאבנים שמיד נאספות מהרצפה הישר אל גושי המתכת, מצרימות את קולם ובכל זאת, המוזיקה עדיין שם.

ומעליהם הוא ניצב כמנצח. מבטו מרותק לששת עשרה חברי התזמורת המתכתית שהתחילו כבר לזייף ולמרות זאת קולם ברור וצלצולם רם, מהדהדים בתהומות העיר, בעמקיה ובתי כנסייתה, באוזני ההמון המתאסף המנסה לפרוץ את הבניין לטפס על קירותיו, להפיל אותו, לא משנה, רק לתלוש אותם ולהפסיקם.

מסביבו הרחוב מתמלא באנשים. ובדמיונו בתי כנסת מתרוקנים, תפילות כל נדרי משאירות רק מניין מייצג, והמון שנוהר בריצה שקטה לכאן, לקתרזיס הירושלמי המוכר, ומתוך האדמה עולה לו הגרגור הירושלמי שיש רק בעיר הבירה, אחריו אותה נהמה, גל מתקמר לפני הטרוף הנהדר.

ועדיין המנגינה, שבורה אך קיימת. ובשופר גדול יתקע, וקוד דממה דקה ישמע, ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון. אך אף לא שר, רק הוא. שפתיו נושקות זו לזו, חוזרות על המילים, ורק החיוך הרחב, המוגזם, מפריע להן בדרכן.

9 תגובות

מתויק תחת ונתנה תוקף The becoming

9 תגובות ל-“על חלום שלא רוצה להיות ספר (ונדפק)

  1. האזרח ק

    יפה מאוד. רק שהפעם גם בחרתי להגיב

  2. amitgoldenberg

    איזה כיף לראות. השאלה האמיתית היא מה אתה עושה ער בחמש וחצי ביום שישי?

  3. מריק

    יופי של כתיבה. יום כיפור בגילה, מול בנק הפועלים. איזה זכרון מדכא. עד היום אני שמח שעברנו משם בגיל 15.

  4. חג'ג',
    לדעתי זו התחלה של יצירה ספרותית באמת עמוקה. יש בה יסודות השייכים לעולם הספרות הכללי, הבינלאומי, אם מותר לי להשתמש בביטוי לא מקובל כל כך. החלום, סף הטירוף, הפחד, העיר הסוגרת על האדם, הלשון העברית שלך כאן, החורגת מן המדוברת ולא רק בהברקות לשוניות, אלא בהתבטאות ברבדים עמוקים שלה, ומדובר כאן ברבדים של העברית, ולא בחיקויים אנגלו-אמריקאיים.
    עמית, זו יצירה יפה! אלי היא הגיעה הישר ללב ולראש גם יחד. גם אם אין לך מושג מה יהיה ממנה, גם אם עוד לא החלטת איך תמשוך אותה הלאה.
    שאגיד אַחְלָה?
    אחלה, יא חג'ג'!
    טוב, מצאתי שגיאת דקדוק, נעזוב זה.

  5. עושה חשק לתת קפיצה לצומת של גילה, ולקרוא את זה שוב שם 🙂

  6. עודד חפצדי

    אהבתי מאוד. לא אכביר במילים כדי לא לסבך אותך

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s