מן הנאחס ומן הגפן

לפני שנה נכחתי בהופעה של דוד ברוזה בהאנגר בנמל, אל תשאלו מה ולמה. בין החלפת חולצות לבנות מעומלנות שנספגו בזיעה ופלרטוטים עם קוגריות שישבו נלהבות בשורה הראשונה, עלה לבמה יונתן גפן. על אף אי אילו השגות שהיו לי בעבר על הטיפוס, לא היה לי דבר רע להגיד על הבנאדם, הוא הכניס פוליטיקה לאיזור שיועד להיות סטרילי מחוסר נוחות. המשיך והמשיך (למבוכתו הגוברת של ברוזה) וטלטל את העצמות המדושנות שנחו על מסעדי הכסאות, קרן אור מחייכת בשואו שנראה שנמצצה ממנו כל חדוה כבר בימי ה"יהיה טוב" (היו ימים כאלה?). אנשים התעצבנו, הזמינו חשבון, ואני ישבתי שם, לגמתי מהבירה במחיר מופקע ונהנהתי מכל רגע.

העובדה שאני שומע אותו עכשיו בלופ בפעם העשירית בעודי ממתין לנציגת שירות של כלל, חוזר ומפריח את ססמאות הפרסומת המביכות שבזכותן הוא עצמו הפך מדופן מביאה לי את הנאחס. אין פה ממש רצון לשפוט אף אחד, אנשים צריכים להתפרנס וגו', אבל יונתן, בחיית ראבק, זה באמת הכרחי?

כי בכל רגע בחיים יש כלל.

3 תגובות

מתויק תחת תרבות

3 תגובות ל-“מן הנאחס ומן הגפן

  1. כן, גם לי זה קצת צורם שהוא הפך לפרזנטור (או לפחות קולו). חבל חבל.
    [זכותו להתפרנס, אין שאלה. אבל זה מבאס שהוא לא יכול להתפרנס רק מאומנותו]

  2. amitgoldenberg

    זאת שאלה מעניינת, האם הוא יכול או לא יכול להתפרנס רק מאומנותו ומה זה אומר להתפרנס.

  3. מיותר דחיפות הפוליטיקה לשירה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s