ביוגרפיה של הצעות חברות

אחרי כמה דקות של סקירה, כזאת שנועדה יותר למשוך את הזמן מאשר באמת להגיע לעומקם של הדברים, הוא פותח אותה. קופסת נעלים שיש לה גוף ויש לה מכסה, שני חלקים נפרדים, לא הקופסאות של היום, שהן הכול באחד שנפתח ומציק מהצד, שאינך יכול להוציא את המכסה ולהניח אותו בצד ולהביט על התכולה כאוצר מן העבר, דחוס ומאופק בתוכה. כמה יש שם, בטח מאה חמישים, הוא נזכר בתוכנית טלוויזיה שבה הצופה היה צריך לנחש כמה מסטיקים נמצאים בתוך קערה ענקית, איך היה נדבק למסך ומנסה לספור אותם מרוכז כולו. כל כך הרבה אושר היה פעם, והיום התאדה הכול. שאריות ספורות, כך הוא מקווה, נותרו בתוך קופסאות כמו זאת, צריך לצרוך אותן בעדינות, לא לגמור מהר כל כך.

הוא מושך עוד כמה שניות, קם ומחמם מים ומכין לעצמו תה וחוזר לספה ולקופסא ופותח אותה שוב ומנקר ממנה פתק אחד שאותו הוא משטח בעדינות על השולחן. הוא מזהה את הכתב מיד, תמר אהרון, השלישית מסדר אהבותיו עד כיתה ו' אך ללא ספק המרשימה משלושתן. הסיבה שנדחקה למקום השלישי הוא רק כי ידע שאין לו איתה שום סיכוי. לא להשיג אותה, זאת לא הייתה הכוונה, להשיג אותה להפסקה אחת, אולי אפילו במשך שיעור הוא תמיד יכל, אבל לשמור אותה איתו ליום, לחצי שנה, כמעט ועדיף היה לא לנסות. הכישלון נכתב כבר בפתקים. ובכל זאת עכשיו ממרומי גילו הוא מטיל ספק באבחנה הזאת של פעם. מה החשיבות של העבר אם כל מה שנותר לך הוא להסכים איתו, שאחרת כיצד תתקבל התחושה שאתה מביט לאחור ממרומי גילך, שהחכמת. ולכן הוא מביט על סירוב הצעת החברות הזאת מתמר כטעות מרה שהייתה יכולה לשנות את עתידו.  סוקר את המילים הפשוטות, המגלות בו עניין, אלוהים היו פעם הצעות, מאז התייבש לחלוטין המעיין. הוא לא בדיוק זוכר איך סירב לה, בטח לקח אותה לשיחה, אולי ענה לה בפתק מתחכם שהוא עתיד למצוא כאן בקופסא. פלפול שהרגיש איתו טוב, שהרגיש איתו חכם, עדיף להרגיש חכם מלהרגיש.

וכעת מתיעוד לתיעוד. הוא לוקח את המחברת שלו, ומדביק עליה את אותה הצעת חברות שפג תוקפה.

 אחר כך הוא נח, שוב, לא באמת כדי לנוח, סתם כדי שלא יגמר לעולם, כדי להעביר את הזמן. כשירגיש מספיק חנוק, מספיק משועמם, יעבור אל הפתק הבא.

8 תגובות

מתויק תחת פולקלור חג'ג'י

8 תגובות ל-“ביוגרפיה של הצעות חברות

  1. ביבו

    בן כהן נפרד ממני דרך יפתח אוסטין בטלפון. לא נותר לי זכר, אפילו לא קלף של בוורלי

  2. amitgoldenberg

    ענק! הוא דווקא היה טוב בקלפים.

    • ביבו

      כך עבדה השיטה: הוא היה צריך שאשאיל לו את הספר שלי לשיעור (כל שיעור, כל ספר), ובסוף השיעור הספר היה חוזר אלי עם שלושה-ארבעה קלפים של בוורלי בין דפיו. רומנטיקה ללא מילים. לא רק אחרי השיעור, במהלך כל היחסים.

  3. חג'ג', יפה השלג לענפים, לעצים, לגדות הנחל, אפילו למקום שנראה לי בהתחלה כמו איזה קיבוץ מושלג באיזה חורף חורף בצפון הארץ, כי אין קיבוצים מושלגים בשום מקום אחר בעולם. אבל יותר נאה הוא השלג לנוף, מאשר לשיכוני הוותיקים האלה, או לצימרים המורחבים, כך הם נדמו בעיני לרגע אחד.
    ובאשר להצעת החברוּת – נו, הרי בן התמותה מפסיד דברים כאלה שנצנצו ואבדו, וכשהם שבים להרף רגע, הם נוגעים לו בנשמה, או סתם בקוגניציה הנקראת זיכרון – אפילו באמצעות פתק בקופסת נעליים.
    קרא, אם תחפוץ, כמה שירים שלי הנמצאים בספרון קטן באתר שלי carmelim.net יש שם ספרון ובו שירים מעטים. נכון, נכון, בעניין האבוד הזה של נכזבת, אבודה, ישנה, נשכחת ולא נשכחת.

  4. רחלי זוהר

    מאוד אהבתי .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s