כמה אנשים הרגת עד עכשיו?

לפני כמה ימים נחשפתי לראשונה ל-Friend a Soldier. מדובר באתר שבו הגולשים יכולים לבחור חייל מרשימה ולשאול אותו כל שאלה שיחפצו. "שאל אותנו מה שתרצה", מחייכים אל הצופה צעירים בבגדי זית.

הפגישה הראשונה עם האתר קשה לעיכול משום מה. האם מדובר בתעמולה? ואם לא אז למה החיילים לובשים מדים, צובעים את הפנים ונראים כאילו הם מתכוננים לקרב (על עתידה התקשורתי של ישראל, לא פחות), כשאלו שמנהלים איתם את הדאלוג הם שמות עלומים וחסרי פנים?

 המשכתי לחפור ומצאתי את השאלה הבאה:

 מוחמד ממצרים שואל: כמה אנשים הרגת?

 עונה לו אדם, עולה ממרילנד שסיים את התואר הראשון שלו בהיסטוריה באילינוי ועלה לארץ כדי להתגייס לשריון. אדם, רק לציין, חולם להיות ג'די (על השימוש בפנטזית גיבורי מדע בדיוני כדי להתמודד עם חיי הצבא בהזדמנות אחרת).

 "מוחמד שלום, תודה על שאלתך. אני רוצה להתחיל ולומר, שבמהלך שירותי הצבאי, הדבר האחרון שרציתי הוא להיות בסיצואציה שבה אני אפילו אצטרך לשקול פגיעה במישהו אחר. ברוב המקרים, אף אחד לא רוצה להרוג או להיות חייב להרוג, אפילו במקרה של הגנה עצמית. אני זוכר שבמהלך האימונים, למדנו את כמה עוצמה יש לנשק וכיצד יש להשתמש בו במקרים ההכרחיים בלבד. גרמו לנו להבין את ההשלכות של השימוש בנשק והבנו מתי נכון ולא נכון להשתמש בו.

 באופן אישי, אני מעריך ביותר את קדושת החיים. אני מאמין כי לכל חיים יש ערך, של ישראלי, פלסטיני, יהודי מוסלמי או אחר, בלי שום קשר למי שהם או מה שעשו. לקחת חיים של בן אדם, אפילו אם הוא ביצע פשע, זה אחד מהדברים הכי לא טבעיים ולא אנושיים שנוכל לעשות. אני תמיד ראיתי את השימוש בנשק כאמצעי אחרון".

התמה הראשונה שבולטת מתוך התשובה היא הבלבול בין הרצון לבין הכרח."הדבר האחרון שרציתי היה להיות בסיטואציה שבה אצטרך לשקול להרוג", אומר אדם. הפתרון הטכני הוא קל כמובן. דווקא לאדם בחירה פשוטה יותר מלרוב החיילים – פשוט להשאר באילינוי, ובכל זאת המצב שבו הוא נמצא מוצג על ידו ככזה שנכפה עליו. שני מאפיינים יש לתשובה הזאת: הראשון הוא הצגה של הפרט בתור סמל, ארכטיפ. אדם מציג עצמו כאבטיפוס ישראלי שהגיוס נכפה עליו ולא כאדם העולה החדש שיכל להשאר בארץ האפשרויות. השנייה היא הטמעת החוקים שבחר עליו בתוך ההכרח. רק אז, כשהוא בתוך המנגנון, מתחילה הבחירה שלא לרצות להרוג.

 התמה השנייה שבולטת מתוך התשובה היא החשיבות של נושא השליטה בצבא, והבלבול שנעשה בין שליטה למוסריות. בתארו את תהליך החיול משתמש האנטרופולוג אייל בן ארי במטאפורת המכונה. הצבא מלמד אנשים שליטה כדי שיהיה קל לשלוט בהם, הוא רוצה לבנות מכונה משומנת היטב, כל חלק יודע את מקומו במערכת. הנשק הוא אחד המאפיינים הבולטים של אלמנט השליטה. החייל לומד לשלוט בנשק, ובכך לשלוט ביצריו. הנשק מסמל את העוצמה האינסופית והחייל נדרש לרסנו ובכך הוא בעצם מטמיע את מושג השליטה לתוך מושג המוסר. התשובה של אדם היא דוגמא נפלאה לסימבוליות של השליטה בנשק והקישור שנעשה בינה לבין מוסריות.

אני ממשיך וחופר בשאלות ובתשובות ועדיין נותרת שאלה. האם ה"דיאלוג" הזה משרת עוד משהו שיש לו ערך משפר מציאות בעבור אדם, מוחמד, או הקורא? אין לי תשובה.

השארת תגובה

מתויק תחת פוסט טראומה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s