הכלה – פגישות בלתי מתוכננות

המקום: קו 480 לתל אביב

הוא יושב לידי ומשחק בעצבנות בטלפון חכם אך מרוט. אני מניח את הספר כדי לבהות בחלון והוא מנסה בלי הרבה כבוד עצמי להמרח ולקרוא את השם שעל העטיפה (בזעיר ענפין של ירמי פינקוס, ספר אדיר).
אתה יכול לעזור לי שניה? הוא מבקש, אני מהנהן. כל המושבים שמסביבי מתעוררים.
ככה זה בנסיעות הערב השקטות לתל אביב, שיחה של אחד היא נחלתם של אחרים. אני לדוגמא, יודע שזאת שמאחורי – ככל הנראה דתייה לאומית בשנות השלושים (אני מבטיח לעצמי לבחון את העניין בדרך החוצה) – נמצאת בדרך לדייט ראשון בתל אביב. אני יודע גם שהבחור משך אותה כבר כמה שבועות ושהיא זאת שנדרשה לבחור את המקום (הייתי רוצה לציין בפניה שמקס ברנר ברוטשילד זאת בחירה נוראית לדייט, אבל אני שומר את זה לעצמי). היא לא נותנת אמון גדול בערב. גם אני למען האמת לא נותן אמון גדול וגם החברה שהיא מדברת איתה בטלפון שמנסה (כך אני מפרש לפי ההסברים המפורטים שהיא מספקת לאותה אחת מהצד השני) להכין אותה כבר לאכזבה. בכלל, לנסוע נסיעה בינעירונית לדייט היא הימור גדול מדי לדעתי, במיוחד כשאת בחורה דתייה שככל הנראה לא תגמור בביתו של המיועד. פשוט חשיבה אסטרטגית רעה. הארכה מיותרת של קוקטייל הסיפוק וההחמצה של אחרי דייט ראשון לנסיעת אוטובוס שלמה.
מרפק של לחץ מזרז אותי. אתה יכול לבדוק לי כמה יצא בית״ר?
אני פותח את הטלפון ומחפש.
סליחה שאני מטריד אותך ככה, הוא מתנצל באושר, הטלפון שלי פשוט לא עובד.
אין בעייה, אני אומר, גם הטלפון שלי לא נענה למשימה בשמחה מיוחדת.
3-2 לבית״ר, אני מציין את התוצאה שאני בטוח שהוא כבר ידע וביחד אנחנו בוחנים את שאר חדשות הספורט. הפועל נצחה אתמול את תל אביב, הוא שבע רצון, יצרנו אחווה.
אתה עובד בירושלים? הוא שואל.
לומד.
מה לומד?
פסיכולוגיה.
פסיכולוגיה! הוא נרעש. ממולל את המילה. הרבה הכלה, חוזר ואומר כמה פעמים.
השימוש במילה הכלה משעשע אותי. לא פסיכולוגיה כזאת, אני אומר, פסיכולוגיה חברתית.
אה, הוא מנסה לעכל אך נכשל, בכל זאת…הכלה זה קשה. אבל האוניברסיטה זאת חממה, חיים טובים.
כן , אני עונה
תאמין לי חממה. אתה לא יודע עד כמה.
כן,
תאמין לי אני יודע.
מה אתה עושה?
אני? מורה להיסטוריה באור יהודה. כיתות קשות.. ז׳, ח׳ אתה לא תאמין.
הרבה הכלה, אני אומר בחצי הומור.
הרבה הרבה הכלה, הוא מתרגש. כל הכבוד לך!
כל הכבוד לך! אני עונה, זה מה שיצא לי.
הוא מחייך לעצמו, האוטובוס מגיע לתחנה ואני מעדיף לנצל את הקימה כדי לעזוב אותו ולבחון את זאת שמאחורי, כצפוי דתייה לאומית, ההכנה לדייט ניכרת היטב, היא מביטה בי במבט שיש רק לאנשים שמכירים אחד את השני הרבה הרבה זמן.