אם אשכח ירושלים

אחרי כמה שעות הוא מתעורר בתחושה שאיבד משהו חשוב. פותח את עיניו ורואה כתום שדוהה לאיטו והופך שחור. משהו מהחלום שחלם מהדהד בו, הוא כמו אדים שמתעבים ונעלמים תחת יד קרה. אושר מציף אותו, אחר כך נעלם, שוב חוזר ושוב נשטף ממנו והלאה. הוא קם ושותה כוס מים, מסתובב במטבח חסר מנוחה, ומרגיש איך מבערים נדלקים בתוכו ואיתם דחף קמעי לברוח, לקום ולצאת מהבית, לעלות על האופנוע ולהעלם. התחושה מפתיעה אותו ברעננותה. הוא מהרהר בה זמן מה, ממשש את עוקצה ומתמלא פחד. במשך זמן כה רב הוא נמצא בעיר, הטיל את עצמו כמו עוגן בתוכה ואמר, אני פה, וההחלטה הזאת, כך הוא מרגיש, היא זאת שמגדירה אותו. ופתאום התחושה הזאת של הבריחה, כמו קיסוס היא נחה עליו, שיניה אוחזות בבשרו והוא לא יכול להסירן. הוא מנסה להלחם בה. אתה שפינוזה הירושלמי אתה לא יכול לעזוב, לוחש לעצמו, והמילים נשמעות לו ריקות. כך הוא שוכב חסר אונים למשך זמן מה. אז קם, ניגש לכיור ושותה כוס מים ומביט מהחלון אל החצר. העץ שנפל נח מת, בעצים לידו, כנימות ירושלים רוחשות בעצים ומחסלות את מחטי האורן אך הוא לא מצליח לראותן. ברחבה שמתחתיו ניצבת באר שיבשה, אבני השפה המשוננות אטומות באדמה, עשבים שוטים וזבל ממלאים אותה. מישהו שאב ממנה פעם מים, מישהו, כך ראה פעם בתמונה שהראתה לו בעלת הבית, התחתן בחצר הזו והתחיל בה את חייו. ילדים שיחקו בה, סל שלוחו הרקיב עוד תלוי מאחת המרפסות. הוא בוהה בבאר במשך זמן מה, חופר בדמיונו דרך האדמה ומוצץ ממנה מים וכשמקיץ מדמיונותיו מבחין שידיו שיחקו בחפיסת גפרורים ששלף מהארון. כל מה שצריך הוא להדליקם ולהניחם על השידה, הן יעשו את עבודת החיסול בשבילך. אצבעו המורה שגפרור תחתה רועדת כמתניעה. מה קורא לי, הוא שואל את עצמו, ומתמלא פחד שמביא אותו לשמוט את ידיו, לאסוף את נעליו ולרדת לרחוב.

בדקות הראשונות הוא לא מרגיש דבר חוץ מהשחרור שביציאה, מהרוח שמכה על פניו, הקור הירושלמי של סוף הקיץ שכאילו קורן אליו מהאדמה.

הפסיכולוגיה הוכיחה בדרכים שונות לא מכבר שבני האדם אינם יעילים במיוחד במציאת הסיבה הנכונה לרגשותיהם. בטח שלא רועי, שמצב העובר שלו, חומצת מי השפיר, כולם אומרים שכח. ולכן בעודו חולף את העמודים ואת ענק ההנעלה כליפא ומגיע לכיכר ציון שנראית כאתר הרס, הוא מנסה להיזכר במה שנטע בו את התחושה. חוסר אונים תוקף אותו, וכל מה שיכול לשמוע הוא את אותה לחישה פנימית מהדהדת הקוראת לו בקול גחלני שיברח.

הוא רק זז עוד מעט וכבר מוצא את עצמו בבית, אוסף את מפתחות האופנוע וחוזר החוצה. מתניע ונוסע ברחוב המלך ג'ורג' עד לרחוב יפו ומשם עולה במהירות, צינת הבוקר של סוף הקיץ אוחזת בו, ואלו שהחלו לצאת לתפילות ברחוב מביטים בו במבט ריק.

הוא מגיע ליציאה מהעיר כמתוך חלום, מימינו נפרש עמק החלילים, אחריו ההרים, כתרי בטון אפרפרים מעטרים את ראשם. הוא פתאום שונא אותם כל כך, משחרר את הברקס בקלות מפתיעה ולוחץ על הגז.

כשהוא מתחיל את הירידה הוא חש באותה הקלה ראשונית מפורסמת שיש בעזיבתה. משחררת כל כך, מרגישה מעט כמו לידה מחדש, אך תמיד גוררת אחריה כשליה רטובה נימת געגועים שהולכת ומתרחבת, הולכת וגדלה. נימת הגעגועים המפורסמת, שירים נכתבו עליה, היא זאת שתמיד תחזיר אותם אליה. בכל ירושלמי לשעבר, אפילו כזה שאמר אני עוזב ועדיין לא יצא, גם בו כבר גדל פער, הפער בין ירושלים המיתולוגית של רגש לזאת האמיתית. רק תראו איך מדברים עליה מבחוץ ואיך היא מבפנים, והמשרע הזה בין הפנטזיה לבין העיר עצמה, המפורזת, השרוטה והמדממת, רק הוא בעצמו יכול לשגע. רק הוא בעצמו יכול וצריך להחריב אותה מיד.

6 תגובות

מתויק תחת כללי

האותנטיות היא כנות הכוונה

ולפעמים דברים צפים ועולים לסף התודעה. כמו בועת אוויר קטנה שמשתחררת פתאום מתחתית כוס מלאה במים. רגע אחד לא הייתה שם, ובשני ניקוות פתאום מן הריק, אוגרת נחישות, דוחפת ועולה. הכתובת שהייתה על קיר דלת התא הימני ביותר בשירותי הסינמטק (צד שמאל למעלה). "האותנטיות היא כנות הכוונה", (קירקגור). הוא זוכר שישב וחירבן שם, בתא לידו ישב אלתרמן. הם אהבו לעשות את זה ביחד דווקא שם ולדבר בקול רם. הרגישו שהם במופע פומבי של הצחקה שכל מי שנכנס לחדר השירותים יכול להנות ממנו, כל זאת, כמובן, ללא המבוכה שיראו את פניהם.

הוא זוכר שהקריא את המשפט לאלתרמן.

זה יפה, ענה אלתרמן, היה לו קול מצועף כששמע דברים שאהב.

לרגע התפתה לומר שהמציא את זה, שקר שיהיה קשר לעלות עליו, לבסוף אמר, מישהו כתב את זה על הדלת.

מישהו כתב או ציטט את זה? תיקן אותו ברוגז.

ציטט, אני חושב. כתוב כאן קירקגור.

קירקגארד, אלתרמן ביטא את השם באופן שיבהיר שהוא מבין, פילוסוף דני, אמר אחרי שתיקונו תפס מספיק רוח גב.

הידיעה של שותפו לחדר השירותים היממה אותו. איך זה יתכן? כאילו בזמן שהוא חי עם הזרם של הידיעה אלתרמן שוחה קדימה, עוקף אותו בעומק, בהכל. בכל זאת התפתה ושאל, איך אתה יודע את הדברים האלה תמיד?

אני לומד, קורא דברים, לא עצלן כמוך.

אחותך עצלנית. העין שלה עצלנית. אחות עצלנית עם עין עצלה. יש לי לפחות הומור שאין לו, אני טוב עם אנשים, פיצה את עצמו.

מצחיק מאוד.

השתתקו.

מה זה אומר? נפלטה השאלה מפיו, זאת תביא שוב את אלתרמן לתפקיד המורה ואותו לתלמיד, אבל הוא לא יכל לעצור, הוא קצת נהנה מזה.

תקריא לי שוב…

"האותנטיות היא כנות הכוונה".

אני חושב שזה אומר שהכוונה הכנה, היא האותנטיות.

בואנה אלתרמן, אתה חתיכת גאון,

אני צריך לחשוב על זה.

תחשוב ותודיע לי.

טוב.

קול הורדת מים השתיק אותם. הם האזינו לקול שטיפת המים וייבוש הידיים ואז פתיחת הדלת שהבהירה להם שהקהל שלהם עזב.

הייתי רוצה להיות יותר אותנתי, מילא אלתרמן לבסוף בקול נמוך את האינטימיות שנוצרה, ופרקש זוכר שנדהם מהדברים שאמר וחשב לעצמו, איך הוא אומר תמיד דברים כאלה, איך הוא יודע בכלל דברים כאלה, מה בדיוק הוא רוצה, אני בחיים לא הייתי חושב ככה. נתקף קינאה ואמר, גם אני, רק בשביל שלא יחשוב שהוא יותר חכם ממנו, למרות שגם אם חשב כך, מעולם לא הראה לו סימן.

3 תגובות

מתויק תחת ונתנה תוקף The becoming

גוף הוליוודי בראש אקזיסטנציאליסטי

הטעות של עורכי תרבות וספרות, שליקטה תמונה של בקט כשראשו בעצם מודבק על גופו של ריאן גוסלינג, החתיך התורן של הוליווד, היא לא פחות מאדירה. כל כך הרבה דברים לא אפשריים בתמונה הזאת: (1) הגוף שרק מכוני כושר מודרניים יכולים אולי לייצר משהו שדומה לו. (2) הפוטושופ שחיזק את הריבועים של גרוסלינג והביא אותם לרמת חייזרות. (3) אורך הצואר המופרך. (4) העובדה שהמחזאי היה ידוע ברזון החולני שלו ובהחלט לא בשרירניותו. כל אלו בנוסף להעובדה שהתמונה הופיעה תחת שירים מתורגמים של בקט בארשת רצינות ממלכתית עשתה לי את סוף השבוע.

השארת תגובה

מתויק תחת תרבות

ארגון סיור ימני בחברון, טייק 1

הדיאלוג הבא לקוח משיחת פייסבוק שנערכה לפני זמן קצר בנסיון לארגן סיור של עמותה ימנית בחברון. לשני המדיינים שלום.

  • Amit Goldenberg

    57 minutes ago

    Amit Goldenberg

    הי מה הולך. אני מחפש עמותה ימנית שעושה סיורים בשטחים. אני חלק מקבוצה שרוצה לעשות משהו כזה. האם יש לך מושג למי אפשר לפנות?

  • 55 minutes ago

    בשביל מה? שתוכל למשוך למתנחלות בשערות בעצמך? אני שואלת באמת.

  • Amit Goldenberg

    39 minutes ago

    Amit Goldenberg

    אני חלק מקבוצה של חוקרים בפסיכולוגיה חברתית שרוצה לעשות סיור בשטחים. מכיוון שכל הנוכחים היו כבר בסיורי שמאל חשבנו שיהיה נכון לשמוע את הצד השני. אני אישית אמשוך בשיערותיהן של כל מי שלא מכסה את ראשה, כדי שתלמדנה צניעות מה היא.

  • 39 minutes ago

    אף פעם לא ביקרת בכפר יהודי? יש מישהו שמארגן. בשביל מה הסיור הזה? אם הכוונה היא לסייר ואז לכתוב דברי נאצה על היהודים אין לי עניין לעזור בזה. תהיה ישר ואמיתי. אם אתה בא כדי להזיק אז אל תבקש ממני עזרה. באמת. אם אתה בכנות רוצה לבקר, זה סיפור אחר. אבל תהיה כנה

  • Amit Goldenberg

    36 minutes ago

    Amit Goldenberg

  • מעולם לא הייתי איתך לא ישר.אני חלק מקבוצה של חוקרים שרוצה לעשות סיור בהתנחלות שיובל על ידי מתנחלים. האם יש סיכוי שאכתוב אחר כך על העניין בבלוג שלי, יש סיכוי אבל לא לשם כך הסיור הזה נועד. ואני לא רואה איך זה מזיק שאני או את כותבים את דעתנו.
  • 35 minutes ago

    אבל מה מטרת הקבוצה הזו? איך זה מזיק? שחורי מדים מגיעים באישון ליל ומנקים את יוש מיהודים למען צמד רוצחים. זה איך. אחי שוכב מתחת לאדמה. זה מה.

  • Amit Goldenberg

    31 minutes ago

    Amit Goldenberg

    אין קשר ואין לי כוח להכנס לזה. עזבי.

  • 27 minutes ago

    אין קשר? אין קשר בין הפוגרומים במתנחלים ובין מה שכותבים עליהם? אה. נכון. אין קשר.

  • Amit Goldenberg

    24 minutes ago

    Amit Goldenberg

    די , בחייאת את סתם מנסה לריב איתי. בסך הכל ביקשתי ממך עזרה. תני לבן אדם שיארגן את הסיור להחליט אם הוא רוצה או לא, שום דבר לא יוסתר מעיניו. אם את מחליטה שאת רוצה להיות שומרת הראש של אני לא יודע מה אז שיבושם לך.

  • 24 minutes ago

    תן לי להחליט למה בא לי לעזור ולמה לא. לא אתן יד לאונס במתנחלים

  • Amit Goldenberg

    22 minutes ago

    Amit Goldenberg

    לא צריך. בלי קשר למה נכון ומה לא נכון, ברמה האישית את עושה לעצמך נזק. בן אדם לא יכול כל היום לשחור ריבים ולהתעסק במוות ובעוולות ולהמשיך להבעיר את האש הפנימית הזאת רק כדי להסיח את דעתו מכך שיש חיים. אני לא רוצה לקחת בזה חלק.

  • 21 minutes ago

    לך לעזזאל מנוול. שולח שחורי מדים באנשים- מגבה את זה בדבריך ואז מטיף מוסר. מי אתה שתטיף לי ? גזען עלוב שרוצה לנקות את יוש מיהודים כדי לתת אותה לרוצחים. אתה מייצר את הרצח הזה ואת הזוועה הזו. תן לנו לחיות בשקט. תעזבו אותנו כבר אתה ושחורי המדים האנסים שלך. רשע. תפסיק לתדלק רוצחים ולנקות שטחים מיהודים ואז אני לא אצטרך לכתוב על זה. נוול אנס.

  • Amit Goldenberg

    19 minutes ago

    Amit Goldenberg

    לא מטיף לך שום דבר. עזבי אותך מהפוליטיקה שניה. ביני לבינך , בני אדם.  כל דיון הכי קטן מוציא ממך את התחתית של הבאר. תראי באיזו שפה את משתמשת, על מה?

  • 18 minutes ago

    אני שלחתי הבוקר את הפוגרומיסטים למצפה יריחו? ולפני יומיים למצפה אביחי? אני לא משתמשת בשום שפה. אני מתארת את המעשים – שאתה מגבה. וזהו רצח. אבו מאזן רוצח ואני אומרת מה שהוא בניגוד אליך שאתה משקר. אני לא אונסת ולא מגרשת- אני משקיפה ומתארת את מה שאתה מגבה וזהו- רצח, שותפות ברצח וניקוי גזעני של יוש מיהודים.

  • Amit Goldenberg

    17 minutes ago

    Amit Goldenberg

    אני מאחל לך רק טוב יקירתי. אני לא רואה איך הדיון הזה מועיל לשנינו.

  • 17 minutes ago

    המילים לא נעימות נכון? גם לי לא! והמעשים שלכם- עוד יותר לא נעימים. תפסיקו את האונס- ואני לא אצטרך יותר לתאר אונס. התחתית- כולה שלך ביב שופכין של גזענות ושותפות עם הרוצחים חלאד ומאזן.

  • Amit Goldenberg

    16 minutes ago

    Amit Goldenberg

    המילים לא מזיזות לי את הביצה השמאלית. או במקרה שלי השמאלנית.

  • 15 minutes ago

    בדיוק- אתה גם אנס גם גזען וגם- אנטיפאט. אני לעומת זאת- אכפת לי מהאישה ההרה שעומדת לה לבדה מול ההרים הריקים אחרי שקלגסונך כסחו אותה באישון לילה כדי בהמשך לתת את ביתה לרוצחים. הבנת? חסר אנושיות גזען אנטיפט משלב ידיים עם רוצחים ואונס את אחיו

  • Amit Goldenberg

    13 minutes ago

    Amit Goldenberg

    תודה יקירתי. נדבר בהמשך.

  • 12 minutes ago

    אם תרצה אני אסע איתך באופן פרטי לחברים שלי ב777. באוטו שלך!

  • Amit Goldenberg

    11 minutes ago

    Amit Goldenberg

    אני מנסה לארגן סיור לקבוצה. אני ואת לבד זה קצת מפחיד. שלא תעשי לי קמיקזה.

  • 11 minutes ago

    לא יודעת מה זה קמיקזה.

  • Amit Goldenberg

    10 minutes ago

    Amit Goldenberg

    הטייסים היפנים שנכנסו עם המטוסים שלהם בנושאות מטוסים אמריקאים והתאבדו.

  • 8 minutes ago

    בשביל מה שאני אמות? אני אוהבת את החיים. בשביל מה לעשות לך משהו? בסך הכל נעצור את האוטו בפאתי רמאאלה ואתה תצא לסיור רגלי בעיר של אהובך. אני- אתעד. ולא אגיד לינצ' חלילה. ולא רוצחים. ולא אונס. אני אגיד- הוא לא אהב את המילים האלה. זו הייתה בסך הכל- שובעת דם! ברית אהבה בדם! זה הכל.

  • Amit Goldenberg

    4 minutes ago

    Amit Goldenberg

  • כשאקנה אוטו אני אזכור ליצור איתך קשר. תודה ויום טוב
  • 4 minutes ago
    • 🙂

4 תגובות

מתויק תחת כללי

ככה בונים אתוס

3 תגובות

מתויק תחת כללי

איך למות למען ארץ ישראל (השלמה)

בכביש מנחם בגין בירושלים יש גוש אדמה שהוקף בבטון. משני צידיו עוברים הנתיבים. בתוכו ספון יהודי שרגע לפני שנפח את נשמתו לא האמין בחלומותיו הפרועים ביותר (האם למתים יש חלומות?) ששנים רבות אחרי שיהפוך לזבל אורגני ותפרח נשמתו ותנחת על צב יבשה ילחמו על חייו אברכים, ישרפו צמיגים, ישליכו חיתולים מלאי צואה, ויעשו בוקה ומבולקה עד כדי הזזת הכביש, והקפאת רגבי האדמה, ולכידתה של טיפת הכלום בין הנתיבים.

כך נח לו השום דבר שהוא הקבר, עוצר אדמה אמיתית מלכת, והופך לי את האדמה בפנים. ואני חושב על איזו דרך מצויינת זו לקבוע אדמה כשלך. שהרי מתים לא זזים, לא עוברים דירה, לא חווים משברים אידאולוגים. הם לא רוצים לשפר את איכות המוות ולהגדיל את הקבר. המתים הם התחייבות על שטח שאי אפשר להזיז.

מה שמביא אותנו לשאלה האמיתית. איך זה ייתכן שקהילת המתנחלים לא עושה שימוש טוב יותר בעניין הקברים? איך מועצת ישע לא חשבה על הפתרון הגאוני? הרי קבר הוא ההתנחלות האוליטימטיבית. שלחו את כל המתים להיקבר בשטחים, הביאוהם מירושלים ומהמרכז, הגדילו את השטח והקטינו את אפשרות הפינוי. אם הייתי יועץ אסטרטגי במטה של מרזל, הייתי מוצא איזה רב שיתן פסק הלכה, והופ, מצווה להקבר בשטחים הכבושים. אתם רק יכולים לדמיין את הסיבוך הבירוקרטי, להתנחלות נוקדים 650 תושבים הזקוקים לפינוי, וחמשת אלפים קברים.

9 תגובות

מתויק תחת פוסט טראומה

ביוגרפיה של הצעות חברות

אחרי כמה דקות של סקירה, כזאת שנועדה יותר למשוך את הזמן מאשר באמת להגיע לעומקם של הדברים, הוא פותח אותה. קופסת נעלים שיש לה גוף ויש לה מכסה, שני חלקים נפרדים, לא הקופסאות של היום, שהן הכול באחד שנפתח ומציק מהצד, שאינך יכול להוציא את המכסה ולהניח אותו בצד ולהביט על התכולה כאוצר מן העבר, דחוס ומאופק בתוכה. כמה יש שם, בטח מאה חמישים, הוא נזכר בתוכנית טלוויזיה שבה הצופה היה צריך לנחש כמה מסטיקים נמצאים בתוך קערה ענקית, איך היה נדבק למסך ומנסה לספור אותם מרוכז כולו. כל כך הרבה אושר היה פעם, והיום התאדה הכול. שאריות ספורות, כך הוא מקווה, נותרו בתוך קופסאות כמו זאת, צריך לצרוך אותן בעדינות, לא לגמור מהר כל כך.

הוא מושך עוד כמה שניות, קם ומחמם מים ומכין לעצמו תה וחוזר לספה ולקופסא ופותח אותה שוב ומנקר ממנה פתק אחד שאותו הוא משטח בעדינות על השולחן. הוא מזהה את הכתב מיד, תמר אהרון, השלישית מסדר אהבותיו עד כיתה ו' אך ללא ספק המרשימה משלושתן. הסיבה שנדחקה למקום השלישי הוא רק כי ידע שאין לו איתה שום סיכוי. לא להשיג אותה, זאת לא הייתה הכוונה, להשיג אותה להפסקה אחת, אולי אפילו במשך שיעור הוא תמיד יכל, אבל לשמור אותה איתו ליום, לחצי שנה, כמעט ועדיף היה לא לנסות. הכישלון נכתב כבר בפתקים. ובכל זאת עכשיו ממרומי גילו הוא מטיל ספק באבחנה הזאת של פעם. מה החשיבות של העבר אם כל מה שנותר לך הוא להסכים איתו, שאחרת כיצד תתקבל התחושה שאתה מביט לאחור ממרומי גילך, שהחכמת. ולכן הוא מביט על סירוב הצעת החברות הזאת מתמר כטעות מרה שהייתה יכולה לשנות את עתידו.  סוקר את המילים הפשוטות, המגלות בו עניין, אלוהים היו פעם הצעות, מאז התייבש לחלוטין המעיין. הוא לא בדיוק זוכר איך סירב לה, בטח לקח אותה לשיחה, אולי ענה לה בפתק מתחכם שהוא עתיד למצוא כאן בקופסא. פלפול שהרגיש איתו טוב, שהרגיש איתו חכם, עדיף להרגיש חכם מלהרגיש.

וכעת מתיעוד לתיעוד. הוא לוקח את המחברת שלו, ומדביק עליה את אותה הצעת חברות שפג תוקפה.

 אחר כך הוא נח, שוב, לא באמת כדי לנוח, סתם כדי שלא יגמר לעולם, כדי להעביר את הזמן. כשירגיש מספיק חנוק, מספיק משועמם, יעבור אל הפתק הבא.

8 תגובות

מתויק תחת פולקלור חג'ג'י

צוף

חייו של אוהד כדורסל בארץ הקודש חיים מלאי אתגרים הם. ככה זה. מיתר של נוסטלגיה מתוח חלקית כבל את גורל קבוצתנו העלובה בגורלנו, ואנחנו נאלצים לצפות במאמנים הולכים ובאים, שחקנים נרכשים ומתבזים, חוזרים ומאמינים ומקללים את המקום והגורל, ומתוך הזוהמה ניגרת ההנאה לאיטה ומזינה את התאווה.

חברי היקר עופר מתן אגר את הנוסטלגיה במשך שנים ורקם ממנה סרט. קצת פוליטיקה, קצת חברה, והרבה אהבה למשחק הם מתכון מושלם להנאה.

תגובה אחת

מתויק תחת כללי, תרבות

מן הנאחס ומן הגפן

לפני שנה נכחתי בהופעה של דוד ברוזה בהאנגר בנמל, אל תשאלו מה ולמה. בין החלפת חולצות לבנות מעומלנות שנספגו בזיעה ופלרטוטים עם קוגריות שישבו נלהבות בשורה הראשונה, עלה לבמה יונתן גפן. על אף אי אילו השגות שהיו לי בעבר על הטיפוס, לא היה לי דבר רע להגיד על הבנאדם, הוא הכניס פוליטיקה לאיזור שיועד להיות סטרילי מחוסר נוחות. המשיך והמשיך (למבוכתו הגוברת של ברוזה) וטלטל את העצמות המדושנות שנחו על מסעדי הכסאות, קרן אור מחייכת בשואו שנראה שנמצצה ממנו כל חדוה כבר בימי ה"יהיה טוב" (היו ימים כאלה?). אנשים התעצבנו, הזמינו חשבון, ואני ישבתי שם, לגמתי מהבירה במחיר מופקע ונהנהתי מכל רגע.

העובדה שאני שומע אותו עכשיו בלופ בפעם העשירית בעודי ממתין לנציגת שירות של כלל, חוזר ומפריח את ססמאות הפרסומת המביכות שבזכותן הוא עצמו הפך מדופן מביאה לי את הנאחס. אין פה ממש רצון לשפוט אף אחד, אנשים צריכים להתפרנס וגו', אבל יונתן, בחיית ראבק, זה באמת הכרחי?

כי בכל רגע בחיים יש כלל.

3 תגובות

מתויק תחת תרבות

Sprawl II

ארקייד פייר הוציאו השבוע קליפ חדש ל sprawl II (מילה נפלאה כשלעצמה). יש איזה דיבור שהשיר הזה לא ראוי לאלבום, שהוא בעצם היחיד המיותר באלבום, פיסת שומן עודפת שנובעת מהיחסים המורכבים בין הסולן והסולנית, הבעל והאישה וין באטלר ורג'ין קסנג'. לכל מוציאי הדיבה אני רק רוצה לומר – לכו להזדיין. נראה אתכם חושבים על לתפור שמלה מנייר.

 

תגובה אחת

מתויק תחת מוזיקה, תרבות