המקום – דירה במרכז תל אביב.
האירוע – חתימה על חוזה
חידה לקוראים – מהו מקצועם של בעלי הדירה המתוארים בפוסט זה?
אנחנו עולים בחדר המדרגות הטיפוסי. אני הערב, אחותי הדיירת. אני מרגיש צורך להראות מהוגן ורציני ולהפגין את בקיאותי בנושאים כמו כסף, אחריות, כמו שקוראים לזה בצה"ל – לקדם את הפק"ל. את הדלת פותחת אישה צעירה שנראית כאילו סיימה הריון לפני כמה שבועות (בטן עדיין מעט נפוחה, שאריות הליכה שעונה לאחור, פנים מעט שמנמנות יותר משהחיוך רגיל), לבושה בטריינינג בצבע ורוד וסוושטישר ורדרד עם כיתובים חמודים עליו (אני מתפתה להגיד חליפת טריינינג אבל לא רוצה להוציא את דיבתה ברבים בלי עדות מוחלטת). אני מהרהר בנטייה של נשים שכרגע הרו להתלבש כמו התינוקות שהן מלבישות, מנסה לחשוב אם יש עוד דוגמאות לתיאוריה, דעתי מוסחת מהסלון הגדול. איזה בית יפה, מהרהר. איך כל בעלי הבית מתעקשים להציג לשוכריהם בתים לדוגמא.
הבעל, בחור בסוף שנות השלושים, שיער שחור מלא אסוף בקוקו גבוה. שיניים תקינות, לבנות ונקיות, אין כרס משמעותית. הוא לוחץ את ידינו וחוזר למטבח שם מלקט מיני שקדים מתוך קופסאת פלסטיק (עד לרגע זה דמיינתי אותו יותר כצייד מלקטן). בסלון הגדול צעצועי ילדים מפוזרים באופן כזה שניכר שסודרו לאחרונה. ערימת תופי טאם טאם ישנים מוצמדת חזק מדי לפינה (ככל הנראה סודרה על ידי האישה). מאחורי הספות הצהבהבות מעין גליל ענק מנופח, נראה כמו גלגלי הריצה לאוגרים משנות התשעים רק בגודל אדם. אולי יש להם כלב וזה מעין משחק עבורו, אולי זה בשביל הילדה.
אנחנו מתיישבים לאירוע החתימה עם האישה בזמן שהגבר במטבח. בעלי בית נפלאים, אין מה להגיד. מעט דרישות, מעט פורמליות, היענות לדרישות הדיירת. לשני בני הזוג חוש הומור בריא, אפשר לפתוח את עניין הצעצוע בלי לטרפד את העסקה.
תגידו, אפשר לשאול מה זה הגליל הגדול שבפינה?
הגבר, שמבין שמדובר בצעצוע מביך, פונה אלי מיד, כן זה מה שאתה חושב. מחייך. זה לילדה.
זה מזכיר את הגלגלים של האוגרים,
אל תגיד בקול אוגרים, האשה מהסה, שהילדה לא תשמע, יש לנו כלוב של אוגר בשבילה במתנה, זה מה שהיא ביקשה ליום הולדת.
אם האוגר יתגלה כאצן תמיד תוכלו להעביר אותו לצעצוע הגדול, אני אומר. הם מחייכים. בדיחה מתבקשת. אני תוהה אם הם לא מזהים את הקשר בין החיבה של הילדה לרוץ בתוך גליל גדול לבין החיבה שלה לחיות שרצות בתוך אותם גלילים, מה שמכונה בעגה הפסיכולוגית פריימינג.
אחרי כמה דקות שבהם הונחו על השולחן כמה שקדים בעבורי ואני מכלה את מירב התשומת לב באכילה באופן כזה שלא יראה יותר מדי תאווני, אני פותח שוב את הנושא.
אתם חושבים שיש קשר בין הרצון שלה לאוגר לבין החיבה שלה לצעצוע?
האישה מחייכת, הבדיחה מוצתה מבחינתה. מה אתה עושה? היא מעבירה נושא.
אני באוניברסיטה.
לא עובד? האם חוסר העבודה שלי אמורה להעיד על שביעות רצונה מעושרם של הורי (שהרי אבי הוא הערב השני) או שמע על חששה שאני תפרן.
עובד באוניברסיטה.
משכורת? (חששה שאני תפרן)
משהו כזה.
אה מעניין, באיזה תחום?
פסיכולוגיה.
גביני עיניה מתכווצים, הראש נע מעט לאחור.
לא כזאת פסיכולוגיה, פסיכולוגיה חברתית.
היא נרגעת.
אז אם אחותך בורחת יש לך לשלם? היא מתלוצצת, בעלה מציץ מהמטבח.
אין לך מה לדאוג לו, אומרת האחות כאילו אני מינימום חיים כצמן.
אני מניח, אני אומר, מנצל את הרהורה כדי לגנוב עוד שקד.
התינוק החדש הוא תינוק או תינוקת? שואלת אחותי, אולי היא לא אוהבת את הכוון של השיחה.
תינוקת, שתי בנות, עונה האם בצהלה. כמה דקות אחרי היא תראה לנו פלקט שהכינה יחד עם הילדה ובו תמונות משותפות, מעין גרסת לואו טק משובבת של אלבום בפייסבוק – במה לעזאזל האישה הזאת עובדת, אני חוזר ושואל אך לא מוצא שום רמז.
שתי בנות הא? אני פשוט אומר.
הגבר מציץ מהמטבח ואומר, לא קל, מישר אלי מבט, אני מהנהן כדי שירגיש טוב, אולי בכל זאת קצת צייד.
מהחומר אל הרוח 
אתה פונה לקהל הקוראים שימשיך את הסיפור? או שינחש מי האנשים, כלומר, במה הם עוסקים? או שיחתום גם הוא על ערבות, או שיעלה השערה לגבי מראה הדירה העומדת להיות מושכרת, בבחינת מצאו את ההבדלים, או שיציג את התמונה מנקודת ראותם של האוגרים?
אני מוכנה לאתגרים הנ"ל, מלבד הצטרפות לחתימה על הערבות, אלא אם כן תצטרף אתה לערבות על הדירה שאני גרה בה בשכירות.
תגיד, אתה יהיר ומעצבן בתור ניסוי חברתי כזה או ברצינות? גליל ענק לילדים בתוך הבית זה משהו שמאפשר לילדים להשתולל בתוך דירה עירונית קטנה כשאמא שלהם בהריון תאומים ומותשת מכדי לרדת איתם למטה. ובאמת נראה לך שבסיטואציה של שכירת דירה מהם, זה במקום שתעביר דאחקות על הבת שלהם? ומה הקטע עם זה שהיא קצת שמנמנה ויש לה בטן – היא אמורה לעשות כפיפות בטן כדי שלא יהיה לך מה לכתוב בבלוג? רגע, על מה הפוסט הזה בעצם? (כן, שמתי לב, חידה על מישהו שהוא לא אתה. אבל כולו מלא מעצמך, אז איך נדע). לילה טוב ושלום.
אני חושב שצעצוע של גלגל ענק הוא קרקע פורה ביותר להעברת דאחקות. אני מבין שיש לך אחד כזה בבית וזה בסדר גמור מצדי. אין לי מושג מאיפה הבאת את התאומים ולגבי הבטן, אין לי שום בעיה עם בטן נפוחה ואין לי מושג מה את רוצה ממני.
ואם היה לי כזה בבית, זה בטח היה שווה עוד פוסט? מרתק אצלך.
(כתבת "שתי בנות" כאילו בהתייחסות לתינוקת החדשה. מילא).
גלגל ענק בבית זה כמו להסתובב ברחוב עם ילד על רצועה, לא?
בעל הבית שלי נהג לימוזינה!
נהג לימוזינה זה ג'וב ענק! הוא גר בלימוזינה ומשכיר את הדירה?
דווקא כתבה חמודה ביותר – קבל את זה כמחמאה שאנשים קראו ולקחו את זה כל כך קשה,
והעיקר תמשיך אני בעד שיתופים שכאלו..